פרה, פרק ד, משנה א. הפרק הזה עובר לדון בדרכים הרבות שבהן עלולה עשיית פרה אדומה להיפסל: פגם בכוונת הכהן, פגם בכהן עצמו, פגם בבגדיו. משנתנו פותחת בכוונה, ומשם ממשיכה בשורה של פסולים, כשאחרי כל אחד מהם בא תנא החולק ומכשיר את הפרה.
המשנה פותחת בשחיטה: "פרת חטאת ששחטה שלא לשמה", כלומר פרת חטאת, היא הפרה האדומה, שנשחטה בלי שהכהן יכוון לשם המטרה שלשמה עומדת פרה זו. אותו פגם עצמו יכול לקרות גם בשלבים המאוחרים יותר: "קבל והזה שלא לשמה", שקיבל את הדם והזה ממנו בשעה שמחשבתו נתונה לדבר אחר. וכן בכוונה חצויה, "או לשמה ושלא לשמה", או בסדר ההפוך, "או שלא לשמה ולשמה". בכל אחד מן המקרים האלה הדין הוא "פסולה", הפרה פסולה.
הכלל העומד ביסוד כל המקרים הללו הוא שכל אחת מן העבודות, השחיטה, קבלת הדם וההזאה, צריכה להיעשות כשמחשבת הכהן נתונה לפרה זו כפי שהיא. שני המקרים המשולבים שבמשנה מתארים מעשה אחד שנעשה בדעה חלוקה: התחיל את המעשה כשמטרתה של פרה זו לנגד עיניו ובאמצע הפנה את מחשבתו לקרבן אחר, או שהתחיל כשקרבן אחר בדעתו ורק אחר כך החזיר את מחשבתו אל הפרה. אין הבדל מה קדם למה. בשני הכיוונים היא פסולה, שכן המחשבה הראויה צריכה ללוות את המעשה מתחילתו ועד סופו.
"רבי אלעזר מכשיר". רבי אלעזר פוסק שהיא כשרה. טעמו הוא שאין הפרה האדומה דומה באמת לחטאת הקרבה על גבי המזבח, שהרי כל עבודותיה נעשות מחוץ למקדש. על יסוד זה מכשיר רבי אלעזר את הפרה גם בכל המקרים הבאים.
"ושלא רחוץ ידים ורגלים, פסולה". ואם עשה אותה הכהן בלי שקידש את ידיו ורגליו, פסולה. "רבי אליעזר מכשיר", רבי אליעזר פוסק שהיא כשרה.
וממשיכה המשנה: "ושלא בכהן גדול, פסולה". פרה שעשאה מי שאינו כהן גדול, פסולה. "רבי יהודה מכשיר", רבי יהודה סובר שפרה כזו כשרה.
ביסוד המחלוקת עומד פסוק. בפרה האדומה הראשונה מצווה התורה "ונתתם אותה אל אלעזר הכהן". באותה שעה שימש אלעזר בן אהרן כסגן, השני במעלה תחת אביו, ועדיין לא היה כהן גדול. הדעה הראשונה שבמשנה רואה בכך היתר מיוחד שנאמר לאותה פרה בלבד: אותה פרה שבמדבר לבדה נמסרה לידי סגן, ואילו כל פרה שבכל הדורות טעונה כהן גדול ולא אחר. רבי יהודה לומד את ההפך. מכיוון שהכתוב מסר את אותה פרה לאלעזר, שהיה אז רק במדרגה שמתחת לכהונה גדולה, למדנו שבכל דור ודור העבודה כשרה בכהן גדול ובכהן הדיוט במידה שווה.
"ומחוסר בגדים, פסולה". אם היה הכהן העובד חסר חלק מבגדי הכהונה שלו, הפרה פסולה. אפילו נעדר ממנו אחד מארבעת בגדי כהן הדיוט, אין מעשהו נחשב.
"ובכלי לבן היתה נעשית". כל המעשה נעשה בבגדי לבן. אף במקרה שהכהן הגדול עצמו עשה את העבודה, לא לבש לשם כך את בגדי הזהב המיוחדים לכהונתו. הוא שימש בארבעת בגדי הלבן שכל כהן לובש, ובבגדים אלו נעשית כל עשיית הפרה.