פרה, פרק ג, משנה א. לאחר שעסקה המשנה בכשרותה של הפרה עצמה, היא פונה עכשיו אל ההכנות הנעשות לקראת עבודת השריפה בפועל. הכול כאן סובב סביב דאגה אחת: הכהן העושה את העבודה הזאת צריך להגיע למצב של טהרה כה מוצק, שלא יוכל להתעורר עליו שום ספק.
שבעה ימים בבית האבן
ההלכה הפותחת את המשנה קובעת לוח זמנים. שבוע שלם לפני היום שנקבע לשריפת הפרה, "שבעת ימים" קודם "שריפת הפרה", מוציאים את הכהן שנתמנה לעבודה זו מתוך בני ביתו, "מפרישין" אותו "מביתו", ומשכנים אותו בלשכה שבמקדש. מקומה נמסר בדיוק: "על פני הבירה", מול הבירה, בצדה הצפוני מזרחי, "צפונה מזרחה". ללשכה זו היה שם משלה, "בית האבן".
ואין הוא שוהה שם את השבוע בחיבוק ידיים. מזים עליו מים מטהרים שוב ושוב: "ומזין עליו" בכל אחד מן "שבעת הימים", והמים שבהם משתמשים נלקחים "מכל חטאות" שהיו שמורות באותו מקום, כלומר מכל אחת ואחת ממערכות מי החטאת שהיו מוכנות שם.
כמה ימי הזאה?
רבי יוסי אינו מקבל תיאור זה של המעשה. לדעתו הזו עליו בשני ימים בלבד, "בשלישי ובשביעי בלבד", ביום השלישי וביום השביעי. בשאר הימים "לא היו מזין עליו" כלל.
רבי חנינא סגן הכהנים, שהיה ממונה על הכהנים ולפיכך בקיא היטב באופן שבו התנהלו הדברים בבית המקדש למעשה, מיישב את העניין בכך שהוא מפריד בין שני מקרים. בכהן שנתמנה לשרוף את הפרה האדומה, "מזין כל שבעת ימים": ההזאה נמשכה על פני כל השבוע. אבל בכהן שהוכן לעבודה "של יום הכיפורים", הזו עליו בשני ימים בלבד, "בשלישי ובשביעי בלבד".
מדוע יום הכיפורים שייך לדיון הזה
יום הכיפורים נכנס לתמונה משום שהפסוק המצווה על ההכנה הזאת מדבר בשתי העבודות כאחת. דברי התורה, שהכהן הגדול "לעשות" ו"לכפר עליכם", נדרשים כך שלעשות מכוון לעבודת הפרה האדומה, ולכפר מכוון לעבודת יום הכיפורים. לפיכך שתי העבודות מצריכות שיופרש הכהן מראש ויטוהר.
ההבדל ביניהן, כפי שמפרש רבי חנינא סגן הכהנים, הוא בהזאה: בפרה האדומה מזין ממי החטאת בכל שבעת הימים, ואילו ביום הכיפורים מזין ביום השלישי וביום השביעי בלבד.