לפנינו משנה ח' בפרק ג' של מסכת ערלה. יש הפותחים משנה זו במילה "כיצד", ומכאן שהיא נסמכת על המשנה הקודמת: במשנה הקודמת למדנו שלדעת חכמים ישנם דברים מסוימים שאינם בטלים, וכאן באה המשנה ושואלת - כיצד? באיזה אופן אין דברים אלו בטלים? התשובה: כאשר הם שלמים.
ומה בדין דברים שאינם שלמים:
"נתפצעו האגוזים" - האגוזים שהוזכרו במשנה הקודמת נשברו ונפתחו.
"נתפרדו הרימונים" - הרימונים נחלקו לחתיכות.
"נתפתחו החביות" - חביות היין הסתומות נפתחו.
"נתחתכו הדלועים" - הדלועים נחתכו לחתיכות.
"נתפרסו הכיכרות" - כיכרות הלחם, שנמנו לדעת רבי עקיבא, נחתכו לחתיכות.
"יעלו באחד ומאתיים":
בכל המקרים הללו, כאשר הדברים חתוכים ואינם שלמים, הם בטלים אחד במאתיים. אין הם שומרים על חשיבותם - אותה חשיבות שמחמתה אינם בטלים - אלא דינם כדין כל ערלה או כלאי הכרם, שבהם קיים ביטול.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי חשיבותם של אותם דברים שאינם בטלים תלויה בהיותם שלמים. משנפצעו האגוזים, נתפרדו הרימונים, נתפתחו החביות, נתחתכו הדלועים או נתפרסו הכיכרות - אבדה חשיבותם, וחזר דינם להיות ככל ערלה וכלאי הכרם, העולים באחד ומאתיים.