אנו מגיעים לפרק ג' משנה ב' במסכת ערלה, המוסיפה דיון בשימוש בערלה לצביעת בגדים.
לשון המשנה:
"שֶׁצָּבַע מְלֹא הַסִּיט בִּקְלִפֵּי עָרְלָה, וַאֲרָגוֹ בַּבֶּגֶד, וְאֵין יוֹדֵעַ אֵיזֶהוּ" - אדם שצבע בקליפי ערלה חוט בשיעור "מלוא הסיט", וארג אותו בתוך בגד, ואין ידוע איזהו החוט, שכן הוא מעורב בין שאר החוטים.
מהו שיעור "מלוא הסיט"? זהו המרחק שבין האצבע לאמה כשהן מופרדות זו מזו.
מחלוקת רבי מאיר וחכמים:
"רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: יִדָּלֵק הַבֶּגֶד" - יש לשרוף את הבגד כולו, ואין אומרים שהחוט בטל. לדעת רבי מאיר, שיעור זה של חוט נחשב דבר חשוב, ולפיכך אינו מתבטל.
"וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יַעֲלֶה בְּאֶחָד וּמָאתַיִם" - החוט בטל באחד ומאתיים, כדין שאר ערלה שבטלה באחד ומאתיים. לדעת חכמים אין החוט נחשב דבר חשוב ובעל משמעות.
לסיכום: במשנה זו למדנו את דין החוט שנצבע בקליפי ערלה בשיעור מלוא הסיט ונארג בבגד ללא אפשרות לזהותו: לדעת רבי מאיר החוט חשוב ואינו בטל, ועל כן ידלק הבגד; ולדעת חכמים אין הוא חשוב, והוא עולה ובטל באחד ומאתיים.