ערלה, פרק ג', משנה א'. ידוע לנו כי הערלה אסורה בהנאה, ואין להפיק ממנה תועלת כלשהי. על יסוד זה דנה המשנה שלפנינו במי שצובע דברים בקליפותיהם של פירות ערלה.
המקור לאיסור הקליפות:
אף שבדרך כלל הפרי עצמו הוא האסור, למדים אנו דרשה מן הפסוק "ערלתם ערלתו את פריו": המילה "את" מיותרת, ובאה לרבות את הטפל לפרי והכפוף לו - כגון הקליפות, שיש בהן כוח צביעה. נמצא שאף הן בכלל האיסור.
דין הבגד שנצבע:
אומרת המשנה: בגד שנצבע בקליפותיו של פרי ערלה - יישרף, שכן אסור ליהנות מן הצבע ומן הגוון שנצבע בו.
בגד שנתערב באחרים:
ממשיכה המשנה: אם נתערב אותו בגד בבגדים אחרים שאינם ערלה - כולם יישרפו. אין הבגד האסור בהנאה בטל בתערובת. במה נחלקו?
רבי מאיר: בגד נחשב 'דבר חשוב', וכל דבר שיש בו חשיבות אינו בטל בתערובת, ולפיכך הכול נאסר.
חכמים: חולקים וסוברים שהבגד בטל באחד ומאתיים, שהוא השיעור הרגיל לביטולה של ערלה - ערלה בטלה באחד ומאתיים.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי איסור ההנאה מן הערלה מתפשט אף אל הקליפות, הנלמדות מייתור המילה "את" בפסוק "ערלתם ערלתו את פריו", ולפיכך בגד שנצבע בהן טעון שריפה. בדין תערובתו בבגדים כשרים נחלקו רבי מאיר, שאינו מבטל בגד משום שהוא 'דבר חשוב', וחכמים, המבטלים אותו באחד ומאתיים כשיעור ביטולה של ערלה.