ערלה, פרק שני, משנה טז. במשנה הקודמת עסקנו בתרומה ובכלאי הכרם המצטרפים יחד, ובשאלה אם צירופם יוצר איסור, שבה נחלקו תנא קמא ורבי שמעון. הנקודה המעניינת שם הייתה שהתרומה מותרת לכהן: מאחר שאין בתרומה לבדה כדי ליצור איסור, ואף אין בכלאי הכרם לבדם כדי ליצור איסור, אלא רק בצירופם יחד - לכהן הדבר מותר, ולמי שאינו כהן אסור.
המשנה שלנו דומה ברעיונה למשנה הקודמת, ועוסקת בקרבנות: חתיכה של קדשי קדשים שנתבשלה עם חתיכות אחרות.
הקדמה - קדשי קדשים וקדשים קלים:
קדשי קדשים - אלו מהם הנאכלים, נאכלים לכהנים בלבד.
קדשים קלים - נאכלים לכל יהודי, כל עוד הוא טהור ואינו טמא.
פיגול ונותר:
פיגול - כאשר הכהן, בשעה שעשה אחת מעבודות הקרבן, התכוון לעשות פעולה מפעולות הקרבן או לאכול ממנו מחוץ לזמנו הראוי. כוונה זו עושה את בשר הקרבן עצמו פיגול, והוא אסור באכילה.
נותר - בשר קרבן שנשאר מעבר לזמנו הראוי לאכילה, ומשעבר הזמן שוב אינו נאכל לאף אדם.
הבדל היסוד ביניהם: קדשי קדשים מותרים לכהנים ואסורים לזר, ואילו פיגול ונותר אסורים על הכל, ובכללם הכהנים עצמם.
המקרה שבמשנה:
"חתיכה של קדשי קדשים ושל פיגול ושל נותר שנתבשלו עם החתיכות" - חתיכת בשר של קדשי קדשים, הנאכלת לכהנים בלבד, וחתיכת בשר של פיגול ושל נותר, האסורה על הכל, נתבשלו עם חתיכות אחרות של חולין, שאינן קרבן כלל. המדובר במצב שאין בטעמה של כל אחת מן החתיכות בפני עצמה כדי להיות ניכר בחתיכות ההיתר, אלא רק בצירוף שתיהן יחד.
"אסור לזר ומותר לכהנים":
לזר, מי שאינו כהן, התערובת אסורה: הזר אסור בקדשי קדשים ואסור בפיגול ובנותר, ומאחר ששני האיסורים אסורים עליו במידה שווה, הם מצטרפים יחד לשיעור הניכר בחתיכות החולין ואוסרים אותן.
לכהן, לעומת זאת, חתיכות החולין מותרות: הדבר היחיד האסור עליו הוא הפיגול והנותר, ואין בטעמם לבדם כדי להיות ניכר בחתיכות שבתערובת. קדשי הקדשים מותרים לו, ולפיכך אין בכוחם להצטרף ולהשלים את שיעור האיסור, והכהן מותר באכילה.
שיטת רבי שמעון:
"רבי שמעון מתיר לזר ולכהנים" - רבי שמעון מתיר את התערובת לא רק לכהן אלא אף לזר, אף על פי שהזר אסור גם בקדשי קדשים וגם בפיגול ובנותר. דעתו היא ששני איסורים שונים אינם מצטרפים יחד ליצירת איסור.
לסיכום: משנה זו ממשיכה את יסוד המשנה הקודמת בענייני הקרבנות. חתיכת קדשי קדשים וחתיכת פיגול ונותר שנתבשלו עם חתיכות חולין, ואין בטעם כל אחת מהן לבדה כדי להיות ניכר - לדעת תנא קמא הן מצטרפות לאסור את התערובת על הזר, שהרי שניהם אסורים עליו, ואילו לכהן מותר, שכן קדשי הקדשים מותרים לו ואין בפיגול ובנותר לבדם שיעור הניכר. ורבי שמעון מתיר אף לזר, לשיטתו ששני איסורים שונים אין מצטרפים זה עם זה.