ערלה, פרק שני, משנה י'. משנה זו דנה בשאלה האם איסורים שונים מצטרפים זה עם זה כדי ליצור איסור. מדובר בתבלינים ובבשמים שיש בהם שניים או שלושה סוגי איסורים, והשאלה היא האם ניתן לצרפם יחד לשיעור אחד של איסור.
שני המקרים שבמשנה:
שמות שונים ממין אחד: שני תבלינים או שלושה שהם כולם מין אחד - כולם פלפל, למשל - אלא שכל אחד מהם אסור מחמת איסור אחר: האחד כלאי הכרם, השני ערלה, והשלישי תרומה (למי שאינו כהן).
מינים שונים משם אחד: שלושה מיני תבלין שונים - פלפל, בצל וחומץ - אך כולם אסורים מחמת איסור אחד, כלאי הכרם למשל.
בשני המקרים קובעת המשנה: "אסור ומצטרפין" - אף על פי שאין הם מין אחד, או שאין איסורם מחמת שם אחד, בכל זאת הם מצטרפים זה עם זה ליצירת האיסור.
שיטת רבי שמעון:
רבי שמעון חולק וסובר כי "אינן מצטרפין": בין בשניים או שלושה שמות ממין אחד, ובין בשני מינים משם אחד - אין האיסורים מצטרפים זה עם זה.
לפיכך, לדעת רבי שמעון, אין איסור אלא כאשר יש שיעור מספיק באחד התבלינים בפני עצמו, כלומר שטעמו ניכר מצד עצמו ואינו נזקק לצירוף התבלינים האחרים כדי שיהיה מורגש. אך אם אין טעם האיסור ניכר אלא מכוח צירופם יחד, אין בכך די כדי ליצור איסור.
לסיכום: נחלקו התנאים בצירוף איסורים שונים - בין תבלינים ממין אחד שאיסוריהם שונים, ובין מינים שונים שאיסורם אחד. לדעת חכמים "אסור ומצטרפין", ולדעת רבי שמעון "אינן מצטרפין", ואין איסור אלא אם כן טעמו של אחד התבלינים ניכר בפני עצמו ללא הצטרפות האחרים.