ערלה, פרק ב', משנה ג'. בהמשך לנושא שנידון במשניות הקודמות שבפרק זה - כיצד איסור אחד יכול לסייע לביטולו של איסור אחר - קובעת המשנה שלושה דינים:
"הערלה מעלה את הכלאיים" - ערלה שבידו יכולה לסייע לביטול כלאיים.
"והכלאיים את הערלה" - וכן להיפך: הכלאיים מסייעים לביטול ערלה.
"והערלה את הערלה" - ערלה מסייעת אף לביטולו של סוג אחר של ערלה.
ביאור הרמב"ם ב"והערלה את הערלה":
הרמב"ם מבין כי אין מדובר בשני מדדים של ערלה ממש, שכן מין איסור אחד אינו מבטל את האיסור עצמו - אין זה אלא עוד מאותו הדבר. לפיכך הוא מציע כי המקרה של "הערלה את הערלה" עוסק באחד שהוא ערלה ואחד שהוא נטע רבעי, המהווה מעין הרחבה של ערלה - השנה הרביעית שלאחר שלוש שנות הערלה. זו כוונת המשנה.
"כיצד" - החשבון למעשה:
"סאה ערלה שנפלה למאתיים" - סאה, מידה של ערלה, שנפלה לתוך מאתיים סאה של חולין ובטלה באחד ממאתיים, ובידינו מאתיים ואחת. "ואחר כך נפלה סאה ועוד ערלה, או סאה ועוד של כלאי כרם" - לאחר מכן נפלה סאה וקצת יותר של ערלה או של כלאי כרם.
המאתיים המקוריות של חולין אינן מספיקות כדי לבטל סאה וקצת יותר; הן מספיקות לביטולה של סאה בלבד, וסאה ועוד דורשת קצת יותר מכך. אולם מאחר שהערלה הראשונה כבר נפלה ובטלה קודם לכן, מנצלים את האיסור שנתבטל, ובידינו מאתיים ואחת - שיעור המספיק לביטול הסאה ועוד ביחס של אחד למאתיים. (וניתן להפוך את הסדר: הכלאיים נפלו תחילה, והערלה נפלה לאחר מכן.)
וזו חתימת המשנה: "זו היא שערלה מעלה את הכלאיים" - שהערלה מסייעת לביטול כלאיים; "והכלאיים את הערלה" - והצד השני, שהכלאיים מבטלים ערלה; "והערלה את הערלה" - שהערלה עצמה מבטלת מידה של ערלה. וכאמור, לדעת הרמב"ם אין זו ערלה המבטלת ערלה ממש, אלא ערלה המבטלת נטע רבעי או להיפך.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי איסור שנתבטל מצטרף לחולין ומסייע לביטולו של איסור שנפל לאחר מכן - ערלה מעלה כלאיים, כלאיים מעלים ערלה, וערלה מעלה ערלה. הדבר נלמד מן החשבון שבמשנה: סאה ערלה שבטלה במאתיים חולין, ובידינו מאתיים ואחת המספיקות לבטל סאה ועוד שנפלה לאחריה; ולדעת הרמב"ם "ערלה את הערלה" היינו ערלה ונטע רבעי.