ערלה, פרק א', משנה ח'. משנה זו ממשיכה את הדיון של המשנה הקודמת, ודנה בשאלה מה נכלל מאילן המאכל באיסור ערלה - אילו חלקים נאסרים משום ערלה.
החלקים המנויים במשנה:
"אנקוקלוס" - ענבים שהתקלקלו לפני שהגיעו לשליש גידולם ובישולם. השם עצמו הוא צירוף המילים 'ענב קלקול' - ענב שהתקלקל.
"והחרצנים" - הגרעינים שבתוך הענב.
"והזגים" - קליפות הענב, ולא בשר הענב עצמו.
"והתמד שלהם" - נוזל הנוצר מן הנוזל היוצא מן החרצנים ומן הזגים. מאחר שהוא מחמיץ ותוסס, נעשה נוזל שיש בו טעם יין, אף שאין הוא יין ממש.
"קליפי רימון והנץ שלו" - קליפת הרימון, והנץ הוא המקום שבו היה פרח הרימון.
"קליפי אגוזים" - קליפות האגוזים.
"והגרעינים" - גרעיניהם של מיני פירות שונים.
בכל אלה קובעת המשנה: "אסורים בערלה".
מקור הדין:
דין זה נלמד מן הפסוק "וערלתם ערלתו את פריו" - שתחשיב אותו כערלה. המילה "את" מיותרת היא, ובאה לרבות את הדברים הטפלים לפרי. מכאן שכל המרכיבים שנמנו לעיל אסורים בערלה.
דינים נוספים בחלקים אלו:
אסורים בהנאה, מדין עץ שנעבד לעבודה זרה.
אסורים בנזיר, כאשר מדובר במוצר של ענבים, שהרי הנזיר אסור בענבים.
אולם "ומותרים לרבעי" - בנטע רבעי של השנה הרביעית מותרים חלקים אלו. טעם ההבדל שבין רבעי לשאר ההלכות: רבעי דומה מאוד למעשר שני וחולק עמו הלכות רבות, ומעשר שני נאכל בירושלים על ידי בעליו, וכן הדין ברבעי. לפיכך רק דברים הראויים לאכילה לגמרי מותרים בו, וחלקים אלו אינם כולם ראויים לאכילה.
"והנובלות":
המשנה מסיימת בנובלות - פירות הנופלים מן האילן מוקדם, לפני שהבשילו לגמרי. בהם קובעת המשנה "כולם אסורות" - גם בערלה וגם ברבעי, מפני שכמעט הבשילו לגמרי.
לסיכום: במשנה זו נמנו החלקים הטפלים לפרי - האנקוקלוס, החרצנים, הזגים והתמד שלהם, קליפי הרימון והנץ שלו, קליפי האגוזים והגרעינים - שכולם אסורים בערלה מריבוי המילה "את" שבפסוק "וערלתם ערלתו את פריו", ואף אסורים בהנאה מדין עץ שנעבד לעבודה זרה ובנזיר. לעומת זאת מותרים הם ברבעי, שדינו כמעשר שני הנאכל בירושלים ואינו חל אלא בדברים הראויים לאכילה. ואילו הנובלות, שכמעט הבשילו, אסורות בערלה וברבעי כאחד.