ערלה, פרק א', משנה ז'. משנה זו דנה בחלקיו השונים של עץ הפרי, ובשאלה אלו מהם כפופים לדיני ערלה ואלו אינם כפופים להם.
ארבעה חלקים שאין להם מעמד של פרי:
"העלים" - עלי האילן.
"והלולבים" - הענפים הרכים מאוד.
"ומי גפנים" - הנוזל היוצא מן הגפן כאשר חותכים אותה בימי ניסן.
"והסמדר" - הפרי הזעיר הנראה לאחר יציאת הפריחה, פרי קטן מאוד שבו טמון פוטנציאל הגדילה.
כל הפריטים הללו "מותרין" - בשלושה עניינים:
בערלה - אין הם כפופים לדיני ערלה.
וברבעי - אף בשנה הרביעית אין הם כפופים לדיני נטע רבעי, הטעון העלאה לירושלים.
ובנזיר - הנזיר, שאסור לו לאכול ענבים וכל הבא מן הענבים, מותר בהם, לפי שאין הם נחשבים ענבים.
"ואסור באשרה":
אולם אם מדובר בעץ או בגפן שנעבדו כעבודה זרה, הנקראים אשרה, יהיו כל הפריטים הללו אסורים כחלק מן העץ. הטעם לכך: באשרה ובעבודה זרה נאמר "לא ידבק בידך מאומה מן החרם" - שלא יישאר בידך אפילו הדבר הקטן ביותר ממה שאינו מותר. לפיכך אפילו ההנאה הקטנה ביותר, ואפילו ההנאה הצדדית ביותר, מהווה בעיה, וזהו ייחודה של אשרה לעומת שאר האיסורים.
דעת רבי יוסי:
רבי יוסי אומר: "הסמדר אסור" - הסמדר אסור מדין ערלה. הסמדר, כאמור, הוא הפרי הזעיר שמיד לאחר נשירת הפרחים, ולדעת רבי יוסי יש לו מעמד של פרי - זהו הפרי עצמו, אלא שעדיין לא התפתח.
מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע בדין 'המעמיד':
תחילה יש להבין את המושג 'מעמיד': בתהליך ייצור הגבינה נעזרו בחומרים שונים כדי להעמיד את החלב. מסתבר שכאשר לא הייתה הקיבה בהישג יד, או כדי לסייע לפעולת הקיבה, השתמשו בחומרים אחרים, וחלקם תוצרי לוואי של פירות.
רבי אליעזר אומר: "המעמיד בשרף ערלה - אסור". כלומר, המעמיד גבינה בשרף של עץ ערלה, אסור.
אמר רבי יהושע: "שמעתי בפירוש" - שמעתי במפורש, וחילק בין שני סוגי שרף:
"שהמעמיד בשרף עלים ובשרף עיקרים - מותר" - המעמיד גבינה בשרף היוצא מן העלים או בשרף היוצא מן השורשים, מותר, שכן שרף זה אינו נחשב חלק מן הפרי.
"בשרף הפגים - אסור" - הפגים הם הפירות שלא הבשילו, שעדיין אינם בשלים לגמרי, והשרף היוצא מהם אסור, "לפי שהוא פרי" - לשרף זה מעמד של פרי, לפי שהוא יוצא מן הפרי עצמו.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי העלים, הלולבים, מי הגפנים והסמדר אינם נחשבים פרי, ולפיכך מותרים בערלה, ברבעי ובנזיר, ואילו באשרה הם אסורים מחמת "לא ידבק בידך מאומה מן החרם". רבי יוסי חולק ואוסר את הסמדר, לפי שיש לו מעמד של פרי. בדין 'המעמיד' אוסר רבי אליעזר את המעמיד בשרף של ערלה, ורבי יהושע מחלק: שרף העלים והשורשים מותר, שאין הוא חלק מן הפרי, ואילו שרף הפגים אסור, שכן הוא יוצא מן הפרי עצמו.