עורלה, פרק א', משנה ו'. משנה זו רוכבת על זנבה של המשנה הקודמת, שבסופה עסקנו ברעיון הביטול - כיצד ערלה מתבטלת בתוך פרי. אף משנתנו תעסוק בביטול, אך בהקשר אחר: בהלכה של 'אין מבטלין איסור לכתחילה'. אסור לאדם ליצור ביטול; אם הביטול מתרחש מעצמו - הרי הוא מתרחש, אך אין לגרום לו שיתרחש.
דין המשנה:
נטיעה האסורה מחמת ערלה, או נטיעה האסורה מחמת כלאי הכרם שנזרעה בתוך כרם - שני איסורים אלו אינם בטלים אלא באחד ומאתיים. כאשר נטיעות אלו, בין של ערלה ובין של כלאי הכרם, נתערבו בנטיעות אחרות המותרות, שאין בהן כל בעיה הלכתית - אין ללקוט אותן.
טעם האיסור:
כל עוד הנטיעות מחוברות לקרקע, אינן בטלות. הביטול חל רק בדברים שאינם מחוברים לקרקע, ונמצא שהמנתק אותן מן הקרקע הוא זה שגורם לביטול בפועל. לפיכך אין ללקוט אותן, שהרי בלקיטה זו יבטלן באחד ומאתיים.
בדיעבד:
אם בכל זאת ליקט ותלש אותן, הרי הן מתבטלות באחד ומאתיים - ובלבד שלא יתכוון ללקוט אותן ממש. הביטול נעשה מאליו, שכן אין מבטלין איסור לכתחילה.
שיטת רבי יוסי:
רבי יוסי חולק ומתיר במקרה זה. אף שבדרך כלל אין מבטלין איסור לכתחילה ואין יוצרים ביטול ביד, כאן מותר, והנטיעות בטלות באחד ומאתיים.
טעמו של רבי יוסי, כפי שמבארת הגמרא בגיטין: אין אדם רוצה לאסור את כרמו כולו בשביל דבר אחד שנזרע בו. משמעות הדברים היא שמדובר במקרה נדיר מאוד, ובמקרה נדיר שכזה לא גזרו חכמים את גזירת 'אין מבטלין איסור לכתחילה', מכיוון שנחשב הוא לדבר שאינו שכיח.
לסיכום: במשנה זו למדנו את דין הנטיעה של ערלה או של כלאי הכרם שנתערבה בנטיעות מותרות: אין ללקוט אותה, משום שהמחובר לקרקע אינו בטל, והלוקט הוא הגורם לביטול באחד ומאתיים - ואין מבטלין איסור לכתחילה. בדיעבד, אם ליקט שלא בכוונה, בטלה באחד ומאתיים. רבי יוסי מתיר אף לכתחילה, משום שאין אדם אוסר את כרמו כולו בשביל דבר אחד שנזרע בו, ובמקרה שאינו שכיח לא גזרו חכמים.