ערלה, פרק א', משנה ג'. משנה זו דנה במקרה שבו עץ עובר משדה אחד לשדה אחר: מה דינו לעניין ערלה?
לשון המשנה:
"אילן שנעקר והסלע עמו, שטפו נהר והסלע עמו - אם יכול לחיות, פטור; ואם לאו, חייב".
מהו "סלע"? בדרך כלל פירוש המילה אבן, אך כאן הכוונה לגוש האדמה המקיף את שורשי העץ, שהוא קשה כאבן, ובכוחו להחיות את העץ אף בהסתמך על אותה אדמה בלבד שסביב השורשים.
המשנה מציגה שני מקרים:
"אילן שנעקר והסלע עמו" - עץ פרי שנעקר ממקומו, וגוש העפר נעקר עמו.
"שטפו נהר והסלע עמו" - נהר שגאה ועקר את העץ, אך העץ נותר עם הסלע יחד עמו.
בשני המקרים הללו הדין תלוי ביכולת הקיום של העץ:
"אם יכול לחיות - פטור" - אם העץ מסוגל להמשיך ולחיות על בסיס אותו סלע, אותו גוש עפר שסביב השורשים, הרי הוא פטור מערלה, ואין מתחילים למנות את השנים מחדש. אם כבר עמד באדמה שלוש שנים ועברו עליו שנות הערלה, אין העתקתו ונטיעתו מחדש משנה את דינו, שכן היה מסוגל לחיות אף בלא להיות נטוע.
"ואם לאו - חייב" - אם לא היה יכול לחיות על בסיס הסלע וגוש העפר שסביבו, חייב, ויש להתחיל את מניין שנות הערלה מחדש.
המשך המשנה - שינוי במצבו של הסלע:
"ניקר הסלע מצידו, או שזיזתו המחרשה, או שזיזתו כשהוא כעפר - אם יכול לחיות, פטור; ואם לאו, חייב".
שלושה מקרים לפנינו:
"ניקר הסלע מצידו" - גוש העפר ניקר ונעקר מן הצד.
"או שזיזתו המחרשה" - המחרשה הזיזה את הסלע ממקומו.
"או שזיזתו כשהוא כעפר" - הזזה שהפכה את גוש העפר הקשה לעפר רגיל, שאינו מוצק כשהיה קודם לכן.
ואף כאן הדין תלוי באותו עיקרון עצמו: אם עדיין יכול לחיות - פטור, ואין מונים מחדש, אלא מתחשבים בכך שכבר עברו עליו שנות הערלה. ואם אינו יכול לשרוד - חייב, ויש להתחיל את הספירה מחדש, והפירות אסורים משום ערלה עד שיעברו שלוש שנים משנשתל מחדש.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי בעץ שנעקר ממקומו - בין שנעקר מעצמו והסלע עמו, בין ששטפו נהר, ובין שנוקר הסלע מצידו, שהזיזתו המחרשה או שהזיזתו עד שנעשה כעפר - הכל תלוי ביכולתו לחיות מכוח גוש העפר שסביב שורשיו: יכול לחיות - פטור, ושנות הערלה שעברו עליו עומדות לו; אינו יכול לחיות - חייב, ומניין שנות הערלה מתחיל מחדש משעת נטיעתו.