ברוכים הבאים למסכת ערלה. מצוות ערלה שבתורה עניינה שפרי הגדל בעץ פרי בשלוש השנים הראשונות לגידולו אסור בהנאה - אין אוכלים אותו ואין נהנים ממנו כלל. פירות השנה הרביעית מעמדם כמעשר שני: יש להעלותם לירושלים ולאוכלם שם, או לפדותם על כסף ולהעלות את הכסף לירושלים.
מצוות ערלה בחוץ לארץ:
מצוות ערלה נוהגת לא רק בארץ ישראל אלא אף בחוץ לארץ. הלכה למשה מסיני היא שכך הדבר, ואף שזו מצווה התלויה בארץ, המחוברת לקרקע, בכל זאת היא רלוונטית גם מחוץ לארץ ישראל.
מניין שנות הערלה:
ראש השנה לערלה - קו התיחום הוא א' בתשרי, ראש השנה.
תחילת המניין - משהכה העץ שורש, דהיינו ארבעים וארבעה יום לפני ראש השנה, נמנית לו שנה ראשונה לערלה, והשנה הבאה נחשבת כבר לשנה שנייה.
השנה הרביעית - בתום השנה השלישית נכנס העץ לשנה הרביעית, ואף אז אין הפירות שגדלו בו מותרים מיד. רק פרי שפרח באותה שנה רביעית לאחר ט"ו בשבט - נחשב לפרי השנה הרביעית, והוא נטע רבעי שדינו כמעשר שני, כאמור לעיל.
פרק א', משנה א':
המשנה כאן פועלת לפי הכלל שרק עץ פרי שנטעו אותו לצורך אכילת פירותיו נאסר בערלה; אך אם נטעו אותו למטרה אחרת, אין מצוות ערלה חלה עליו.
"הנוטע לסייג ולקורות - פטור מן הערלה" - הנוטע עץ פרי לצורך גדר, או לצורך קורות ועצים, אין דיני ערלה חלים עליו.
רבי יוסי מרחיב את הכלל אף בתוך עץ אחד:
"אפילו אמר: הפנימי למאכל והחיצון לסייג - הפנימי חייב והחיצון פטור" - אף כאשר נטע שורת עצים לצורך גדר ואמר שהצד הפנימי נועד לאכילה והצד החיצון לגדר, החלק הפנימי חייב במצוות ערלה והחלק החיצון פטור ממנה.
לסיכום: פתחנו בהגדרת מצוות ערלה - איסור ההנאה מפירות שלוש השנים הראשונות, ומעמד פירות השנה הרביעית כמעשר שני; עמדנו על כך שהמצווה נוהגת אף בחוץ לארץ, הלכה למשה מסיני; למדנו את מניין שנות הערלה מא' בתשרי, מהכאת השורש ועד ט"ו בשבט של השנה הרביעית; ובמשנה א' נוכחנו בכלל שרק הנוטע לאכילה חייב בערלה, ובחידושו של רבי יוסי שהחיוב והפטור נקבעים אף בתוך עץ אחד לפי הכוונה שבנטיעה.