אהלות, פרק ט, משנה י. כל הפרק הזה עוסק בכוורת, כוורת דבורים, המונחת בפתח או בתוך הבית, והשאלה היא כיצד עוברת הטומאה כאשר כלי כזה חוסם את המעבר, כולו או מקצתו. עד כאן היתה הכוורת מוטה על צדה, ופיה פונה או כלפי חוץ לרשות הרבים או כלפי פנים הבית. עכשיו מוצג מצב חדש: הכלי מונח על שוליו ועומד זקוף בתוך הפתח.
"היתה עומדת בתוך הפתח": הכוורת עמדה בתוך הפתח. התוספות יום טוב מבהיר שמדובר בכוורת הממלאת את הפתח כולו. אין רווח בצדדים שאדם יכול להידחק בו, ואי אפשר לעבור מלמעלה. הפתח סתום ונחסם למעשה על ידי הכוורת, ולא נשאר בו שום פתח שאפשר לדחוק בו דבר.
אין בינה ובין המשקוף פותח טפח
המשנה ממשיכה ומדייקת שאין "פותח טפח", כלומר פתח ברוחב טפח, "בינה ובין המשקוף", בין הכלי לבין המשקוף. המלה משקוף הופיעה כבר יותר מפעם אחת במשניות שלנו; הכוונה לקורה העליונה החוצה את ראש הפתח. אנו מכירים את המלה מפרשת בא (שמות יב, כב), שם נצטוו כלל ישראל במצרים לקחת אגודת אזוב, לטבול אותה בדם קרבן הפסח, "והגעתם אל המשקוף", לתת על הקורה שמעל הפתח, וכן על שתי המזוזות. אף במשנתנו, אם כן, המשקוף הוא המסגרת העליונה של הפתח.
התמונה שלפנינו היא כוורת העומדת זקופה בפתח, וגובהה כה רב עד שנשאר בין שפתה לבין המשקוף שמעליה חלל של פחות מטפח. המפרשים מסבירים כיצד הדבר מסתדר: או שהפתח עמוק במיוחד, או שפי הכוורת צר בראשה. כך או כך, המשקוף שמעליה צריך לכסות את פי הכוורת כולו, והרווח שבין הפה לבין המשקוף הוא פחות מטפח.
טומאה בתוך הכוורת
"טומאה בתוכה, הבית טהור." אם יש טומאה בתוך הכוורת, כזית מן המת למשל, הבית אינו נטמא ונשאר טהור. הברטנורא מסביר שפי הכלי נחשב כאילו הוא סתום, והמשקוף משמש לו ככיסוי. הדיון שלנו מניח שהכוורת אינה נקובה. בשלב מוקדם יותר בפרק עסקנו בכוורת שהיתה נקובה ונפקקה בקש; כאן היא שלמה לגמרי ואין בה נקב. אילו היתה נקובה, הטומאה היתה יוצאת ממנה אל הבית, הלכה שכבר למדנו. אבל כיוון שהיא שלמה, ומגיעה עד ראש הפתח, הכלי עצמו נעשה אוהל בפני עצמו, המחזיק את הטומאה בתוכו ומונע ממנה להגיע אל הבית.
מתעוררת שאלה: הרי כבר קבענו את הכלל של דרך הטומאה לצאת, שהטומאה חייבת למצוא לה מוצא בסופו של דבר, וכל מה שנמצא בדרך יציאתה נטמא? התשובה היא שאכן יש כאן מוצא, אלא שאינו עובר דרך הבית. הטומאה יוצאת ישר מן הפתח אל אוויר העולם. במקרים הקודמים הכלי עמד בתוך הבית עצמו, ולכן דרכה של הטומאה אל הפתח היתה מוכרחה לעבור בבית, ואותה מעברה היא שטימאה את הבית. כאן הכוורת עומדת ממילא בפתח, ולכן הטומאה יוצאת ישירות כלפי חוץ בלי לעבור כלל בבית.
טומאה בבית
עכשיו המשנה הופכת את המצב: "טומאה בבית, מה שבתוכה טמא." כאשר הטומאה נמצאת בבית, מה שבתוך הכוורת נטמא. המשנה נותנת את הטעם: "שדרך הטומאה לצאת", שדרכה של טומאה לצאת, "ואין דרכה להיכנס". טומאה המונחת בבית צריכה למצוא את דרכה לצאת, ודרך יציאתה היא דרך הפתח. כל מה שנמצא באותה דרך נטמא, והכוורת נעוצה בדיוק שם, במעבר, ולכן מה שבתוכה נמצא ממש בדרך יציאתה של הטומאה.
הברטנורא מביא גם גירסה אחרת, ולמעשה הוא מקדים אותה, שלפיה מה שבתוך הכלי נשאר טהור: הטומאה אמנם יוצאת דרך הפתח, אך אינה חודרת אל תוך הכוורת. בסופו של דבר, מכל מקום, פוסק הברטנורא שהנוסח שברוב הספרים הוא "מה שבתוכה טמא", שהרי טומאה שבבית צריכה לצאת דרך הפתח, ושם בדיוק נמצא הכלי.
סיכום
משנה זו עוסקת בכוורת המונחת על שוליה בתוך הפתח, וחוסמת אותו לגמרי, כאשר בין שפתה לבין המשקוף שמעליה נשאר חלל של פחות מטפח. טומאה שנמצאת בתוך הכלי מותירה את הבית טהור, לפי שיש לטומאה מוצא, ואותו מוצא מוליך אותה ישירות אל חוץ ולא אל הבית. אבל טומאה שנמצאת בבית מטמאה את הבית וגם את מה שבתוך הכוורת, שהרי כדי לצאת מן הבית מוכרחה הטומאה לעבור דרך הכלי העומד בפתח.