אהלות, פרק י"ח, משנה י'. זו המשנה החותמת את כל המסכת, והיא ממשיכה קו שעובר בכל המשניות האחרונות: חיפוש מתמיד אחר טהרה. לאחר פרקים על פרקים של טומאת מת ושל אהלים המביאים את הטומאה, המשנה מסיימת במניית המקומות שאין הטומאה מגיעה אליהם.
הנושא כאן הוא מדור עובדי כוכבים, מקום מושבם של הגויים. חכמים גזרו טומאה על מדור כזה מחשש שנקבר בו נפל ולא הוציאוהו משם. משנתנו מלמדת שיש עשרה סוגי מקומות שהגזרה הזו לא הורחבה אליהם.
פתיחת המשנה נותנת את המספר: "עשרה מקומות", ועליהם נאמר "אין בהן משום מדור עובדי כוכבים", שאין הטומאה חלה עליהם מחמת מדור גויים. ומכאן המשנה מונה אותם אחד אחד.
אחד: אהלי ערביים
"אהלי ערביים", אהלי הערבים שהיו נעים ממקום למקום ולא התיישבו לעולם במקום אחד. שני הסברים נאמרו בזה. לפי דרך אחת, באמת לא היו קוברים את נפליהם באהל כזה, דווקא משום שידעו שבקרוב יעקרו משם, ורק כשהתיישבו במקום היו קוברים בו. ולפי דרך שנייה, פשוט לא היה אפשר לכלול אותם בגזרה: מאחר שאנשים אלו נעים תמיד, כל מקום שעברו בו היה נטמא, וחכמים הבינו שגזרה כזו לא תוכל לעמוד.
שניים: הסוכות
"והסוכות", סוכות של עראי. הברטנורא מבאר שהיו משמשות את הפועלים בשדה, ובפרט את אותם שהוצבו שם לשמור על הפירות.
שלושה: הצריפין
"והצריפין". צריף הוא מחסה שאדם היה לן בו לפרקים. סימנו המובהק הוא שאין לו גג כלל: שתי דפנות נשענות זו על זו ויוצרות חוד למעלה. המילה הזו מופיעה גם בסדר מועד, בפרק ראשון של מסכת סוכה, במי שעושה סוכתו כמין צריף. אין שם גג, אלא שתי דפנות נשענות, ורבי אליעזר סובר שסוכה כזו פסולה, שהרי סוכה צריכה גג, וכאן אין הבחנה נראית לעין בין דופן לגג. אז מלבד היותו סוכה פסולה גם כשעשוי מסכך כשר, המבנה הזה זוכה למקומו כפריט השלישי ברשימת המקומות שאין לחוש בהם לטומאה.
ארבעה: הבורגנין
"והבורגנין", מחסני אחסון בשדה. הברטנורא כותב להכניס בו פירות מפני הגשמים: תכליתם הייתה להכניס את הפירות פנימה ולהגן עליהם מן הגשמים.
חמישה: האלקטיות
"והאלקטיות". תארו לעצמכם יריעה מורמת על ארבעה עמודים, בצורתה אינה שונה מחופה. בחודשי החום היו יושבים תחתיה כדי להימלט מן השרב, שהרי האוויר נכנס בה בחופשיות מכל הצדדים. הברטנורא קושר את המילה לבתי הקיץ, בתים המשמשים בקיץ, ושים לב שבארמית קיץ מתורגם קייטא.
שישה: בית השער
"ובית השער". שער הוא פתח הכניסה, ובית כאן הוא התא הקטן העומד בפתח החצר, מה שאנו קוראים לו תא שמירה. אין שם חשש טומאה.
שבעה: אויר של חצר
"והאויר שלחצר", השטח הפתוח והמגולה של החצר.
שמונה: המרחץ
"והמרחץ", בית המרחץ. גם כאן אין חשש טומאה.
תשעה: מקום החצים
"ומקום החצים", המקום שבו אוחסן כלי הנשק. חצים הם חצי הקשת.
עשרה: מקום הלגיונות
"ומקום הלגיונות", המקום שבו היו חיילות המלך שוכנים, כלומר מחנה צבאי. המילה לגיון משמעה צבא.
המכנה המשותף
המשותף לכל העשרה הוא אופיים הארעי. במקום מסוג כזה אין זה מן הסתם שמישהו קבר בו נפל, ולכן מקומות אלו לא נכנסו מעולם לגזרת מדור עובדי כוכבים. וכן הדין אף כשנזדמן שמישהו נשאר שם יותר מארבעים יום: גם אז לא הרחיבו חכמים את גזרת הטומאה למקום כזה.
חזרה על הרשימה
מסכת אהלות מסתיימת אם כן ברשימה של עשרה מקומות הפטורים ממדור עכו"ם, כלומר מן הטומאה שמדברי חכמים שיסודה בחשד שנפלים קבורים תחת המדור, ובכל המקרים הטעם הוא שהשהייה שם היא לזמן קצר בלבד. וזו הרשימה: אהלי הערבים הנודדים שאינם מתיישבים במקום אחד; סוכות; הצריף, ששתי דפנותיו נשענות זו על זו ואין דבר המשמש כגג; הבורגן, שאליו מכניסים את פירות השדה מפני הגשם; האלקטיות, אותה יריעה על ארבעה עמודים שיושבים תחתיה למעט אוויר בקיץ; בית השער, התא הקטן שבפתח שבו מוצב בדרך כלל שומר; החלל המגולה של החצר; בית המרחץ; המחסן שבו נשמרו החצים לשעת מלחמה; ומקום הלגיונות, מחנה חיילי המלך.
מסיימים בטהרה
התוספות יום טוב מביא כאן, בשם רב משה טנר זכר צדיק לברכה, הערה נאה. כשם שמסכת כלים פותחת בטומאה ומסיימת בטהרה, כך גם אהלות: היא מתחילה בטומאת מת ובאהלים המביאים אותה, ויוצאת בטהרה, בסיום שעוסק באהלים הנשארים טהורים. ויש רמז בשמונה עשר פרקי המסכת: חי הוא יודוכה.
וכמובן, מסכת אינה נגמרת באמת; אנו רק מקווים לחזור ולשנותה שוב. הדרן עלך מסכת אהלות.