אהלות, פרק ט, משנה ח. הפרק שלנו חוזר ומהפך באותו מקרה עצמו פעם אחר פעם, ובודק כוורת העומדת בפתח הבית, חציה בפנים וחציה בחוץ. כל משנה משנה נתון אחד: האם הכוורת עדיין כלי המשמש לתפקידו או לא, האם פיה פונה כלפי חוץ אל החצר או כלפי פנים אל הבית, והאם היא מונחת על הקרקע או גבוהה ממנה טפח. עם כל שינוי של פרט אחד, משתנה גם הדין. כאן חוזר הגלגל שוב, ומשנתנו בנויה על אותו יסוד ממש של משנה ד.
המקרה שלפנינו. הכוורת אינה כוורת במובן התפקודי: אינה כלי. וכיוון שאינה מקבלת טומאה בתורת כלי, היא משמשת מאליה כאוהל, ואוהל הוא דבר החוצץ בפני הטומאה ומחזיק אותה במקומה. פיה פונה כלפי פנים, לתוך הבית, ולא כלפי חוץ. וכאן מוסיפה המשנה את הנתון החדש: "הייתה גבוהה מן הארץ טפח", מוגבהת טפח מעל הקרקע. אותו רווח של טפח הוא המכריע, שכן חלל של טפח יוצר אוהל בפני עצמו תחת הכוורת, ואוהל מפשיט טומאה בכל מה שהוא מאהיל עליו.
הדין. שלושה מקומות הנחה נמנים. "טומאה תחתיה": כזית מן המת מונח בחלל שמתחת לכוורת, כלומר תחת החלק הבולט אל החצר. "או בבית": הטומאה מונחת בכל מקום שהוא בתוך הבית, ואין נפקא מינה במקומה המדויק. "או בתוכה": הונחה בתוך חללה של הכוורת עצמה. בכל שלושת המצבים הללו הפסק הוא "הכל טמא", כל חלקי התמונה נטמאים. רק דבר אחד יוצא מן הכלל, "אלא גבה": כלי המונח על פני השטח העליון החיצוני של הכוורת.
מדוע הכל מצטרף יחד. עקוב אחר שני הפתחים. כיוון שהכוורת גבוהה טפח, אין הטומאה המונחת תחתיה נשארת חבושה בכיס קטן. הטפח שמתחתיה הוא אוהל, ולכן הטומאה ממלאת את כל השטח שתחת הכוורת, ומשם היא ממשיכה אל הבית וממלאת גם את הבית. וכיוון שפי הכוורת פונה כלפי פנים, תוך הכוורת ותוך הבית הם למעשה רשות אחת. לפיכך טומאה שבבית עולה אל תוך הכוורת ומטמאת אותו, וטומאה שבתוך הכוורת יוצאת דרך הפתח ומטמאת את הבית. תחתיה, תוכה והבית עצמו קשורים כולם כאוהל אחד.
ההשוואה למשנה ד. שם עסקנו בכוורת שפיה פונה כלפי חוץ. וכיוון שהפה הופנה מן הבית והלאה, היה תוך הכוורת חתוך ומנותק ממה שמתרחש בפנים, ותוכה וגבה יכלו להישאר טהורים. כאן הפתח פונה לכיוון ההפוך, אל תוך הבית, והיפוך יחיד זה הוא שמכניס את תוך הכוורת לתוך טומאת הבית.
כשהטומאה מונחת על גב הכוורת. היוצא מן הכלל שנזכר כעת מתפרש כמקרה החותם של המשנה. "על גבה": אם כזית טומאה מונח על פני השטח העליון של הכוורת, בצד החצר, אז "כנגדו עד הרקיע טמא", עמוד החלל העולה ישר מעליה עד לרקיע טמא, שכן אין דבר החוצץ ומעכב. מחוץ לאותו עמוד הכל טהור. השטח שמתחת אינו נפגע, שהרי הכוורת, שאין לה תורת כלי, משמשת כאוהל וחוצצת בפני התפשטות למטה. גם הבית נשאר טהור: כשהפה מכוון כלפי פנים, אין לטומאה המונחת על פני השטח החיצוני שום דרך להיכנס. היא פשוט עולה בקו ישר ואינה מגיעה לשום דבר אחר.
נמצא שתמונת המשנה הזו ברורה: כוורת שאינה כלי, שהוגבהה טפח, ופיה מכוון כלפי הבית, מאחדת את תחתיה, תוכה והבית לאוהל אחד של טומאה, ומשאירה יוצא מן הכלל רק את גבה החיצוני, שם הטומאה עולה ישר למעלה ולא יותר.