אהלות, פרק י"ב, משנה ח. משנתנו ממשיכה בעניינו של הפרק: טומאת מת וחלקי הבית העומדים בשוליו. כאן עומד הפתח עצמו במרכז הדיון, האסקופה שמתחת לפתח והקורה שמעליו. כזית מן המת שהונח על אחד מהם, האם רואים את המקום הזה כשייך לבית, ואז הבית נטמא, או כעומד מחוצה לו?
שני מונחים צריכים להיות ברורים לפני שנתחיל. האסקופה היא מפתן הפתח, האבן או המדרגה הנמוכה שבכניסה שאדם פוסע עליה בדרכו פנימה. היא נמשכת ממזוזה למזוזה, ובדרך כלל בולטת מעט כלפי חוץ, אל מחוץ לקו הפתח. המשקוף הוא הקורה המונחת לרוחב הפתח מלמעלה, וגם היא בדרך כלל בולטת מעט כלפי חוץ, מעבר למזוזות.
טומאה המודבקת לחלק הבולט של האסקופה
"כזית מן המת מודבק לאסקופה": כזית מן המת מודבק במפתן. המשנה מדברת בחלק האסקופה הבולט כלפי חוץ, ולא סתם בולט אלא בולט כל כך שאם נעלה קו ישר כלפי מעלה מן הטומאה, אותו קו יעלה מעבר לקצה המשקוף אל אוויר העולם, ואין קורה כלל מעליו.
המשנה מביאה את המחלוקת. "רבי אליעזר מטמא את הבית": לדעת רבי אליעזר, פנים הבית נטמא. הוא רואה את האסקופה כחלק שלם מן הבית, ולפיכך בכל מקום שהטומאה מונחת עליה, ובכלל זה אותו קטע בולט המונח מעבר לקצה המשקוף, הרי זו טומאה שבתוך הבית.
"רבי יהושע מטהר". רבי יהושע סובר אחרת. לדעתו, כל אורך האסקופה הבולט מעבר למשקוף אין לו חלק בבית, וכזית המונח שם משאיר את הפנים בטהרתו. הברטנורא פוסק שהלכה כרבי יהושע.
טומאה מתחת לאסקופה
המשנה ממשיכה: "היה נתון תחת האסקופה", אם הכזית היה מונח מתחת למפתן, ושוב מתחת לחלק הבולט כלפי חוץ, אז "ידונו מחצה למחצה", הדין נקבע לפי חלוקה לשניים. מודדים את אורך האסקופה הבולט מן הבית ומסמנים את נקודת האמצע. טומאה שמתחת למחצית הפנימית מטמאה את הבית; טומאה שמתחת למחצית החיצונה משאירה את הפנים טהור.
כאן אין שני התנאים חולקים. התפארת ישראל מבאר שרבי אליעזר מחשיב את האסקופה כזרוע של הבית רק כאשר הטומאה מונחת גלויה על גבה. משנתכסתה הטומאה מלמטה, מודים הכל שאורך הבליטה נחלק בנקודת האמצע.
זהו בעיקרו אותו כלל שפגשנו בפרק ו' בעניין עוביו של כותל: טומאה הנתונה בתוך הכותל מתייחסת לצד שבו היא נמצאת ביחס לאמצע, פנימה או חוצה. האסקופה נידונת באותו היגיון עצמו.
כזית המודבק למשקוף
המשנה עוברת לקורה: "מודבק למשקוף", הכזית מן המת דבוק בתחתית המשקוף, באותו אורך קורה הבולט כלפי חוץ, העומד לפני המזוזות ולא בחלל שביניהן. ואף על פי כן, "הבית טמא": הבית נטמא, שכן כל מה שנמצא תחת המשקוף דינו כמי שנמצא בפנים.
גם כאן רבי אליעזר ורבי יהושע מסכימים; רבי יהושע מודה שהחלל שתחת הקורה שייך לבית. החולק הוא רבי יוסי. "רבי יוסי מטהר": לדעתו, אותו חלק של המשקוף העומד ובולט לפני הפתח אינו נחשב מן הבית, והבית נשאר טהור.
כשהכזית מונח בתוך הבית
עד כאן הייתה השאלה אם טומאה שמחוץ לבית חודרת פנימה. עכשיו המשנה הופכת את התמונה: "היה נתון בתוך הבית", הכזית מן המת מונח בתוך הבית. מה דינו של אדם העומד בחוץ ונוגע בפתח?
"הנוגע במשקוף טמא". כל הנוגע במשקוף נטמא, שהמשקוף כולו נחשב עם הבית, ונגיעה כזו כמוה, במידה מסוימת, כמי שנכנס לאוהל המת. ונראה שאף רבי יוסי מסכים להלכה זו.
"הנוגע באסקופה": כאן האדם מניח את ידו על אורך האסקופה הבולט, במקום שהמביט למעלה אינו רואה לא קורה ולא גג אלא אוויר העולם בלבד. "רבי אליעזר מטמא". נאמן לשיטתו לאורך כל המשנה, רבי אליעזר מחשיב את האסקופה כולה עם הבית: כשם שכזית המונח שם מטמא את הפנים, כך אדם הנוגע בה בשעה שכזית מונח בפנים נטמא.
"רבי יהושע אומר": התשובה תלויה במקום המדויק שבו נגע. "מטפח ולמטה טהור", נגיעה בדופן האסקופה בכל נקודה שמתחת לטפח העליון שלה משאירה אותו טהור, והברטנורא מבאר שנגיעה כזו אינה שונה מנגיעה בקרקע. "מטפח ולמעלה טמא", נגיעה בכל מקום שבתוך אותו טפח עליון של הדופן, וכל שכן בפני השטח שלמעלה, מטמאה אותו, מפני שרק אותו שיעור נחשב עם הבית.
קושיית הברטנורא
הברטנורא מעמיד קושי פשוט. בתחילת המשנה סבר רבי יהושע שכזית המודבק לחלק הבולט של האסקופה משאיר את הפנים טהור, ומכאן שאינו מחשיב את הקטע הזה עם הבית. אם כן, למה כשהכזית מונח בפנים הוא אומר שהנגיעה באסקופה בטפח העליון שלה מטמאה?
הוא מיישב שכשהטומאה בפנים מחמירים יותר, וזה כלל שפגשנו כמה וכמה פעמים: דרכה של טומאה לצאת ולא להיכנס. אין הטומאה נשארת סגורה בתוך הבית; היא דוחקת אל היציאה, והדרך שבה היא יוצאת נטמאת על ידה. לפיכך טומאה שבחוץ אינה דוחקת עצמה פנימה, אבל טומאה הכלואה בפנים חייבת לצאת, והאסקופה מונחת בדרכה.
סיכום המקרים
- כזית מן המת מודבק לקטע הבולט של האסקופה, מעבר לקצה המשקוף: רבי אליעזר מחשיב את כל האסקופה עם הבית ומטמא את הפנים; רבי יהושע סובר שאין לקטע הבולט חלק בבית, והפנים טהור. (האם המשנה מקפידה שהכזית יהיה דבוק שם ממש ולא רק מונח עליו, זו שאלה שהמשנה אחרונה עוסקת בה, וכדאי לעיין בה.)
- הכזית מתחת לאסקופה: לכל הדעות חולקים את אורך הבליטה בנקודת האמצע. מתחת למחצית החיצונה, הפנים טהור; מתחת למחצית הפנימית, טמא.
- הכזית מודבק לתחתית המשקוף, באורך הבולט לפני המזוזות: לרבי אליעזר ולרבי יהושע הבית נטמא; רבי יוסי סובר שאין לבליטה זו חלק בבית, והפנים נשאר טהור.
- הכזית בתוך הבית ואדם נוגע במשקוף, ואף בבליטתו החיצונה: נטמא.
- הכזית בתוך הבית ואדם נוגע באסקופה: רבי אליעזר, נאמן לשיטתו שהאסקופה נחשבת עם הבית, מטמא אותו; רבי יהושע דן לפי מקום הנגיעה, טהור מתחת לטפח העליון וטמא בתוכו.
והטעם שרבי יהושע מחמיר בטומאה שבפנים יותר מבטומאה שבחוץ הוא הכלל שהמשנה מלמדת אותנו לסיום: טומאה שבבית חייבת לצאת, וכל מקום שהטומאה בדרכה לצאת בו, מחמירים בו יותר.