אהלות, פרק ו, משנה ז. משנה זו ממשיכה ישירות מן המקרה שבו נחתמה המשנה הקודמת, ולכן נפתח בתזכורת היכן נעצר הדיון.
במשנה הקודמת דובר בעמוד העומד במערת קבורה או בתוך הבית, וטומאה מונחת תחתיו: מת שלם, או כזית מן המת המונח מתחת לעמוד בלי חלל של טפח סביבו. ההלכה שנלמדה שם היא "טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת": טומאה מסוג זה בוקעת ועולה בקו ישר ובוקעת ויורדת בקו ישר, בלי שום התפשטות לצדדים. מכיוון שהיא דחוקה ואין סביבה טפח פתוח, הטומאה מוגבלת לנתיב אנכי.
עמוד שאינו חלק
גם משנתנו עוסקת במת, או בשיעור ממנו, המונח תחת עמוד. אלא שהעמוד כאן אינו עמוד פשוט: יש בו פרח. כפשוטו של מונח זהו ניצן, אבל למשנה אין עניין בפרחים ממש; הכוונה לכותרת או לקישוט מגולף הבולט מגוף העמוד לצדדים, בראשו או אף באמצע גבהו. דמיינו סנאי המטפס על העמוד. הוא אינו יכול לרוץ ישר עד לראשו, אלא כשהוא מגיע לפרח עליו לעקוף את הבליטה הבולטת לשני הצדדים.
הברטנורא מעמיד את העמוד הזה לא במערה, שלא כמשנה הקודמת, אלא בגינה או ברשות הרבים. ומוסיף שהפרח בולט טפח שלם מגוף העמוד, בליטה רחבה דיה כדי לשמש אוהל.
כלים תחת הפרח, טומאה תחת העמוד
"כלים שתחת הפרח, טהורים", שונה המשנה: כלים המונחים תחת הבליטה נשארים טהורים.
נצייר זאת באופן מוחשי. אני מניח את הכלי שלי לצד העמוד, וכשאני חוזר לקחתו אני מוצא אותו עומד בדיוק תחת הפרח הבולט, שמידתו טפח על טפח. עובר אורח מודיע לי שטומאת מת קבורה תחת העמוד הזה. האם אני בצרה?
הדעה הראשונה במשנה אומרת שלא, ופסקה: טהורים. מדובר בטומאה רצוצה, טומאה הדחוקה בחלל צר, וטומאה כזו בוקעת ועולה: היא עולה ישר ואינה מתפשטת לצדדים. הטומאה שתחת העמוד עולה דרך העמוד ושם היא נעצרת. אילו היה הכלי שלי מונח על ראש העמוד, היינו לפני שאלה אחרת לגמרי. אבל הוא עומד מן הצד, ואף שהפרח מאהיל עליו, תנא זה פוסק שהוא נשאר טהור.
רבי יוחנן בן נורי חולק: "רבי יוחנן בן נורי מטמא". אילו הייתי מביא לפניו את השאלה, היה פוסק שכלי טמא. וטעמו: הפרח הוא חלק מן העמוד עצמו. אם אומרים שהטומאה שתחת העמוד עולה ישר דרך העמוד, עלייה זו כוללת גם את הפרח, שהוא פשוט חלקו העליון של העמוד שהתרחב. לפיכך כלים המונחים תחת הפרח נמצאים בדרכה של הטומאה.
טומאה וכלים כאחד תחת הקישוט
עד כאן הייתה הטומאה, המת או הכזית מן המת, תחת העמוד עצמו. עכשיו פונה המשנה למקרה שבו לא הטומאה ולא הכלים נמצאים תחת העמוד, אלא שניהם תחת הפרח. דמיינו שאני מניח את הכלי תחת הפרח הבולט, ומישהו רץ ומודיע לי שיש כזית מן המת תחת אותו פרח עצמו. מה דין הכלי שלי?
אומרת המשנה: "טומאה וכלים שתחת הפרח, אם יש שם פותח טפח, טמאים". כאן צריך למדוד. אם הפרח בולט טפח מגוף העמוד, ויש תחתיו חלל של טפח על טפח, הכלים טמאים. הפרח מאהיל על הכזית ועל הכלי כאחד, אוהל אחד פרוש על שניהם, ודרך אותו אוהל מגיעה הטומאה אל הכלי.
"ואם לאו, טהורין". אם המדידה מראה שהפרח אינו בולט טפח מן העמוד, או שאין תחתיו חלל פתוח של טפח, הכלים נשארים טהורים, שהרי אין כאן אוהל כלל.
שני פרדסקים בכותל
מכאן מקרה חדש: שני פרדסקים, "זה בצד זה או זה על גב זה", כלומר או זה לצד זה, או זה בנוי מעל זה.
מהו פרדסק? הברטנורא מגדיר אותם עמודים חלולים נתונים בכותל הבית, עמודים הקבועים בכותל הבית וחלולים מבפנים כדי שאפשר לאחסן בהם דברים. בלשוננו: ארון הבנוי בקיר. כאן יש שניים כאלה, זה לצד זה או זה על גב זה, ולכל אחד דלת הנפתחת ונסגרת.
לרוע המזל, כזית מן המת מונח תחת העמוד. פוסקת המשנה: "אם נפתח אחד מהן, הוא והבית טמא". אם אחד מן השניים עומד פתוח, אותו פרדסק נטמא וגם הבית. הטומאה עולה בחלל העמוד ויוצאת פנימה דרך הפתח העומד פתוח, ונמצא שכל מה שבאותו ארון וכל מה שבבית טמאים. זו, מסביר הברטנורא, דרכה של טומאה זו: למעלה, ומשם החוצה דרך הפתח.
אפשר היה לנסות להיפטר מכל העניין באמצעות מדידה. נניח שאני קובע שהטומאה שתחת העמוד נמצאת בחלקו החיצון של עובי הכותל, בצד הפונה לרשות הרבים. במשנה ג' למדנו שכזית מן המת המונח בחציו החיצון של עובי הכותל אינו מטמא את הבית. האם לא יועיל הדבר גם כאן? עונה הברטנורא שהקולא הזו אינה קיימת במקרה שלנו. מאחר שהטומאה מונחת תחת עמוד חלול שפתחו לבית פתוח, אף טומאה שבחלק החיצון עולה לחלל העמוד, ומשם היא באה אל תוך הבית דרך אותו פתח פתוח.
ומה עם הפרדסק השני? "וחברו טהור". דלתו נשארה סגורה, ולכן כל מה שבתוכו נשאר טהור.
פרדסק סגור נחשב ככותל אטום
המשנה נותנת את הכלל: "רואין את הפרדסקין", רואים את העמודים החלולים האלה, "כאילו הוא אוטם", כאילו הם סתומים ואטומים. כשהדלת סגורה אין אנו מחשיבים את החלל כחלל כלל. חלל אמנם קיים במציאות, אבל להלכה נחשב העמוד כבניין אטום, כותל ככל כותל.
ומאחר שכך, חזרנו להלכה הרגילה של טומאה המונחת תחת כותל, וכפי שהמשנה שונה: "ידון מחצה למחצה", דנים אותה מחצה כנגד מחצה. מחלקים את עובי העמוד לשניים. טומאה שבחצי הפנימי, החצי הפונה אל הבית, להביא את הטומאה לבית, מביאה את הטומאה פנימה בדיוק כאילו המת מונח בבית עצמו, וכל מה שבבית טמא. טומאה שבחצי החיצון בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת בלבד, והבית וכל אשר בו טהורים.
כך לומד הברטנורא את הפשט בשני העמודים הללו. יש עוד פירושים שנאמרו בזה, אבל אנו נצמדנו לקריאה הפשוטה ביותר.
סיכום
- עמוד שיש בו פרח, קישוט הבולט ממנו, ומת מונח תחת העמוד: התנא הראשון פוסק שכלים העומדים תחת הפרח טהורים, שהרי הטומאה עולה בקו ישר ואינה מתפשטת לצדדים. רבי יוחנן בן נורי מחשיב את הפרח כחלק מן העמוד, ולכן נתיב עלייתה של הטומאה כולל אותו, וכלים שתחתיו טמאים.
- כשהכזית והכלי מונחים שניהם תחת הפרח: אם הבליטה טפח ויש תחתיה חלל של טפח על טפח, הרי זה אוהל והכלים טמאים; ואם חסרה אחת המידות, טהורים.
- שני פרדסקים, ארונות חלולים בכותל שיש להם דלתות, וטומאה תחת העמוד: כשדלת אחת עומדת פתוחה, מה שבאותו ארון ומה שבבית טמאים, שהטומאה עולה בחלל ויוצאת בפתח. והארון שנשאר סגור טהור.
- כשהדלתות סגורות רואים את הפרדסקין ככותל אטום שאין בו חלל, והטומאה שתחתיו נדונה מחצה כנגד מחצה: בחצי הפנימי היא מטמאה את הבית, ובחצי החיצון הבית טהור.