אהלות, פרק י, משנה ה. הפרק כולו סובב סביב הארובה, פתח שבתקרה, והשאלה כיצד נוהגת הטומאה בבית שנפרץ מלמטה למעלה. משנתנו עוסקת בבית שיש בו שתי ארובות כאלה, זו על גב זו, ושואלת מה הדין כשכל אחת מהן קטנה מטפח.
המקרה
נצייר לעצמנו בית של שתי קומות. בתקרת הקומה התחתונה יש ארובה הפתוחה לקומה השנייה, ומעליה בדיוק ארובה שנייה בתקרת הקומה השנייה, הפתוחה דרך הגג אל השמים. שתי הארובות מכוונות זו כנגד זו, ובדיוק כזה שאדם העומד בקומה התחתונה ומביט למעלה רואה את השמים, ואם ירדו גשמים הוא נרטב במקומו.
במשנה הקודמת היה בכל אחת מן הארובות טפח על טפח שלם. כאן משנה המשנה פרט אחד ופותחת: "אין בארובות פותח טפח", כלומר לא בתחתונה ולא בעליונה יש טפח מרובע של חלל פתוח. הבדל אחד זה עתיד לשנות את כל ההלכה, שכן אין הטומאה עוברת מאוהל לאוהל דרך פתח שאין בו טפח.
טומאה תחת התקרה
המשנה פותחת בטומאה "בבית", בתוך הבית: מת המונח בקומה התחתונה, או כזית בשר ממנו, המונח באזור שהתקרה מכסה אותו ממש. כל כלי המונח באותה קומה תחת התקרה האטומה נטמא, שהתקרה משמשת אוהל ומוליכה את הטומאה לכל מה שהיא מאהילה עליו.
אבל כלי המונח "כנגד הארובות", בתוך עמוד החלל של הארובות, בקו שבו היו הגשמים יורדים, טהור. אין מעל אותו כלי דבר. אין עליו אוהל, ובלי אוהל אין לטומאה דרך להגיע אליו.
טומאה המונחת ממש תחת הארובות
ועתה נהפוך את המקרה. מקור הטומאה מונח בתוך הבית, אלא שהוא נמצא "כנגד הארובות", ממש מתחת לשתי הארובות, בקו האנכי היוצא אל אוויר העולם. הדין הוא "הבית טהור": הבית נשאר בטהרתו. שום כלי שבתוכו אינו נטמא, לא כלי שתחת התקרה האטומה ולא כלי שתחת הפתח, וגם הקומה שמעל אינה נטמאת. מדוע? מפני שאין שום דבר מאהיל על המת. טומאה שאין עליה כיסוי, אין מה שיאסוף אותה וידחוק אותה לצדדים, ולפיכך הבית אינו נטמא.
עד כאן אין ההלכה שונה מדינן של ארובות שיש בהן פותח טפח. ההבדל מתחיל כאשר בא אדם וסותם אחת מן הארובות.
סתימת ארובה כשהטומאה תחת התקרה
ממשיכה המשנה: הטומאה מונחת "בבית", תחת התקרה האטומה של הקומה התחתונה, ו"נתן" אדם על אחת משתי הארובות דבר הסותם אותה, "בין דבר שמקבל טומאה בין דבר שאינו מקבל טומאה", כלומר הדבר יכול להיות ממין שמקבל טומאה או ממין שאינו מקבל טומאה, ו"בין מלמעלן בין מלמטן", שיכול היה להניחו על הארובה העליונה, היוצאת דרך הגג, או על התחתונה, המחברת את שתי הקומות. בכל אחת מן האפשרויות הללו הדין הוא "אין טמא אלא התחתון": הטומאה מצומצמת לקומה התחתונה. הכלים שבקומה התחתונה נטמאים, ואלו שבעליונה נשארים טהורים.
משנסתמה הארובה, הבית שלמטה הוא אוהל סתום, והטומאה שבתוכו מתפשטת לכל מה שתחת אותה תקרה, אבל שם היא נעצרת. ושים לב היטב: כך הדין אף כשהדבר שהניח מקבל טומאה, ודבר המקבל טומאה אין בכוחו לעולם לעצור את הטומאה. כאן אין בכך נפקא מינה, שהרי אף אם לא היה כיסוי כלל על הפתח לא היתה הטומאה עולה, לפי שהפתח קטן מטפח. אין הטומאה עוברת מאוהל לאוהל אלא בפותח טפח, והיוצא מן הכלל הוא טומאה המונחת ממש תחת הפתח, שהיא עוברת אף בפחות מטפח.
ואפשר לשאול על הארובה העליונה: אם סתם את הפתח העליון ממש, הרי כל הבניין נעשה אוהל אחד, וכל אשר בו צריך להיטמא? סברה זו נכונה רק במקום שיש בארובות פותח טפח, שאז הן מחברות את הקומות לחלל אחד. בלא פותח טפח נשארות הקומות נפרדות, ואם אין הטומאה מונחת ממש תחת הפתח אין לה דרך לעלות.
סתימת פתח כשהטומאה מונחת תחת עמוד הארובות
עתה עוברת המשנה למקרה החריף: הטומאה מונחת "כנגד הארובות", בדיוק בקו הישר שתחת הפתחים, והוא סתם ארובה. כאן הכול תלוי במה סתם.
סתם אחת מן הארובות ב"דבר שמקבל טומאה", "בין מלמעלן ובין מלמטן", כלומר בין הארובה העליונה המוליכה מן הקומה העליונה אל השמים ובין התחתונה המחברת את שתי הקומות, הדין הוא "הכל טמא". כל הכלים, בשתי הקומות כאחת, טמאים. הטומאה מונחת ממש תחת עמוד הארובות, וטומאה שתחת הפתח עולה אף כשאין בפתח טפח. ואין כאן דבר החוצץ בפניה, שהרי דבר המקבל טומאה בעצמו אין בכוחו לעצור את הטומאה.
ואם הכיסוי היה "דבר שאינו מקבל טומאה", המונח על אחת משתי הארובות, בין העליונה היוצאת דרך הגג ובין התחתונה המחברת את הקומות, חוזר הדין ל"אין טמא אלא התחתון". הטומאה מגיעה לכלי הקומה התחתונה בלבד, וכל מה שלמעלה נשאר טהור.
גוד אחית
מחצית הדין הזה פשוטה. הניח את הדבר שאינו מקבל טומאה על הארובה התחתונה, והרי הוא חוצץ ממש בדרך שבה היתה הטומאה עולה; דבר שאינו מקבל טומאה חוצץ באמת בפני הטומאה, אף במקום שמקור הטומאה מונח ממש תחת עמוד הארובות והיה עולה בפחות מטפח.
הקושי הוא בפתח העליון. נניח שסתם רק את העליון, הפתח היוצא דרך הגג, והשאיר את החלל שבין הקומות פתוח לגמרי. הטומאה מונחת ממש תחת שתי הארובות, וטומאה כזו עולה אף בפחות מטפח. אם כן מדוע ייטהרו הכלים שבקומה העליונה? מן הדין היתה הטומאה צריכה לעלות מן הקומה התחתונה לקומה שמעליה ולטמא את כל אשר בה.
התשובה באה מהלכה למשה מסיני הנקראת גוד אחית. שני כללים כאלה יש, כל אחד תמונת ראי של חברו. גוד אסיק מלמד לראות דבר שלמטה כאילו הוא נמשך ועולה למעלה; הדוגמה הקלאסית היא סוכה שדפנותיה גבוהות עשרה טפחים, שאנו רואים את הדופן כנמשכת עד שהיא פוגעת בסכך, אף שהסכך גבוה ממנה הרבה. גוד אחית פועל בכיוון ההפוך: דבר המונח למעלה נחשב כאילו נמשך ויורד למטה בקו ישר. מי שלמד מסכת עירובין כבר פגש בכללים אלה שם.
הפעלת גוד אחית כאן מולידה קולא מפליאה, אלא שהלכה למשה מסיני היא בדיוק הסמכות המאפשרת זאת. הכיסוי שאינו מקבל טומאה מונח על הפתח העליון, ואנו רואים אותו כנמשך ויורד בקו ישר עד שהוא סותם גם את הפתח שבין הקומות, אף שלמעשה אין שם דבר כלל. והיוצא מזה: כזית מן המת יכול להיות מונח ממש תחת עמוד הארובות, וכל זמן שהונח על אחת משתי הארובות, העליונה או התחתונה, כיסוי שאינו מקבל טומאה, הטומאה נשארת במקומה ואינה עולה.
חזרה על המשנה
ונחזור על המקרה: שתי ארובות, התחתונה מחברת את הקומה התחתונה לקומה שמעליה והעליונה מוליכה מאותה קומה אל הגג, מכוונות זו כנגד זו בדיוק כזה שגשמים היו יורדים על אדם העומד למטה, ואין באחת מהן פותח טפח שלם.
- טומאה תחת התקרה האטומה של הקומה התחתונה: כלים שתחת אותה תקרה נטמאים, וכלים העומדים בחלל הארובות טהורים.
- טומאה ממש תחת הארובות ואין עליהן כיסוי: אין דבר בבית נטמא, לא תחת התקרה ולא תחת הפתח, שהרי אין שום אוהל מאהיל על הטומאה.
- טומאה תחת התקרה ואחת הארובות סתומה, בכל אחת מן הארובות ובכל אחד משני מיני הדברים: רק כלי הקומה התחתונה טמאים. הסתימה עושה אוהל המפשט את הטומאה למטה, והטומאה אינה יכולה לעלות מפני שאין בפתח טפח. אמת, דבר שמקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה, אבל כאן אין צורך בחציצה: קוטנו של הפתח עושה את המלאכה.
- טומאה ממש תחת הארובות ואחת מהן מכוסה בדבר שמקבל טומאה, בין העליונה בין התחתונה: הכל טמא. דבר כזה אינו עוצר את הטומאה לעולם אלא רק מסייע להפשטתה, וטומאה שתחת הפתח עולה אף בפחות מטפח.
- טומאה ממש תחת הארובות ואחת מהן מכוסה בדבר שאינו מקבל טומאה, בין העליונה בין התחתונה: הטומאה מצומצמת לקומה התחתונה. הונח למטה, הוא חוצץ ממש; הונח למעלה, גוד אחית מורידו בחשבוננו לסתום גם את הפתח התחתון.
שני כיווני הכלל מונחים כאן זה בצד זה. בדבר המקבל טומאה פועל גוד אסיק לחומרא: אף כשהוא מונח על הארובה התחתונה אנו רואים אותו כנמשך ועולה, והטומאה מתפשטת בכל. בדבר שאינו מקבל טומאה פועל גוד אחית לקולא: אף כשהוא מונח על הארובה העליונה בלבד אנו רואים אותו כנמשך ויורד, והטומאה נעצרת בקומה שבה התחילה.