אהלות, פרק י"ד, משנה ד'. הפרק הזה עוסק כולו בזיז, אותה בליטה היוצאת מן הכותל ומשמשת כאוהל להעביר טומאה. חלק מן המקרים הקודמים דיברו בקנה פשוט המונח על יתדות; כאן אנו חוזרים לבליטה ממשית, כזו שבנויה בגוף הבית עצמו.
המילים הראשונות של המשנה מתארות בליטה המקיפה את הבניין מבחוץ: "זיז שהוא סובב", זיז המקיף, "את כל הבית", את הבית כולו. דמיינו רצועת אבן נאה ברוחב טפח, קבועה בכותל וממשיכה לאורכו. הביטו בבניין מצד זה או מצד זה, והזיז שם; הקיפו אל אחורי הבית, וגם שם הוא נמצא. המקום היחיד שבו אין הוא שלם הוא החזית: הוא אינו נמשך על פני כל הקיר הקדמי מפינה לפינה.
עמדו עתה מול החזית, כשהפתח נמצא ישר לפניכם. הזיז הבא מן הכותל שמשמאלכם פונה בפינה אל החזית, ונפסק עוד לפני שהוא מגיע לקרבת הפתח. מן הכותל שמימינכם פונה הזיז אף הוא אל החזית, אלא שמצד זה אינו נפסק. הוא ממשיך מעט מעבר לשפת הפתח: "ואוכל בפתח שלוש אצבעות", הוא "אוכל" שלוש אצבעות מן הפתח. אין כאן אכילה כמובן; הלשון באה לומר שהזיז בולט על פני הפתח ומכסה שלוש אצבעות מרוחבו. הברטנורא מדגיש שמעל שאר הפתח אין כלום.
אילו היה הזיז בולט טפח שלם על פני הפתח, היו הכול מסכימים שכל המערכת טמאה. כל שאלת המשנה הזאת נולדת דווקא משום שהכיסוי הוא שלוש אצבעות בלבד, פחות מן השיעור הרגיל, ולפיכך אין ההלכה פשוטה.
טומאה בתוך הבית
הדין הראשון: "טומאה בבית, כלים שתחתיו טמאים", אם הטומאה בתוך הבית, כלים המונחים תחת הזיז טמאים. בכל מקום שתחתיו, מסביב לכל הבניין. הטעם: הטומאה עולה מתוך הבית ומגיעה אל תחתית אותו קטע זיז הבולט על הפתח. אף שאין באותו קטע טפח על טפח, אף על פי כן הטומאה נאחזת שם, ומשנאחזה היא ממשיכה והולכת לאורך כל הקף הזיז. כלי המונח תחת הזיז שבאחורי הבית נטמא.
המפרשים מבארים שלמעשה יש כאן שני אוהלים נפרדים. הבית הוא אוהל אחד. הזיז, שהמשנה מניחה שהוא בולט טפח מן הכותל ורוחבו טפח, הוא אוהל בפני עצמו. החיסרון היחיד הוא שאותו חלק ממנו העומד מעל הפתח אין בו טפח על טפח. ואף על פי כן, כשהטומאה בבית, כל מה שתחת הזיז נטמא, ובזה אין שום מחלוקת. וזה לפי כלל שנפגשנו בו כמה פעמים: כשהטומאה בתוך הבית מחמירים אנו בדרך יציאתה, שהרי הטומאה צריכה למצוא לה מוצא.
טומאה תחת הזיז
טומאה תחת הזיז
עתה המשנה הופכת את המקרה: "טומאה תחתיו", הטומאה בחוץ, מונחת תחת הזיז. בזה נחלקו התנאים. רבי אליעזר סובר "מטמא את הבית", שהכלים שבפנים נטמאים, שהטומאה מתפשטת תחת הזיז ומשם נכנסת אל תוך הבית. רבי יהושע "מטהר", ופוסק שכל מה שבבית נשאר טהור. וטעמו: מעל הפתח אין באותו זיז טפח על טפח כנדרש. אמנם יש בו טפח במידת בליטתו, אבל במידתו לאורך הפתח אין אלא שלוש אצבעות, ולפיכך אין לטומאה דרך שבה תיכנס פנימה. רבי יהושע מודה לגמרי שטומאה שבתוך הבית יוצאת ומתפשטת תחת הזיז; מה שהוא שולל הוא המהלך בכיוון ההפוך.
האכסדרה שסביב החצר
האכסדרה שסביב החצר
"וכן בחצר שהיא מוקפת אכסדרה", ואותו דין עצמו נוהג בחצר המוקפת אכסדרה. עמדו באמצע חצר כזו. לאורך הכותל שמימינכם עומדת שורת עמודים ועליהם משטח מונח; לאורך הכותל שמשמאלכם, כך גם כן. ישר לפניכם פתח הבית. במקום שהמשטח מגיע אל חזית הבית הוא פונה בפינה וממשיך מעט על פניה, בדיוק כמו הזיז במקרה הראשון. המשטח הבא משמאלכם פונה ונפסק לפני הפתח, כך שאין ממנו כלום מעל הפתח מצד זה. המשטח הבא מימינכם פונה ואינו נפסק מוקדם: הוא מגיע שלוש אצבעות מעל הפתח ושם הוא נגמר. מעל אמצע הפתח אין כלום.
הדין כאן כדין שם, וכך גם המחלוקת. כשהטומאה בתוך הבית, כלים המונחים תחת המשטח טמאים, ואין בזה חולק. כשהטומאה תחת המשטח, רבי אליעזר סובר שהכלים שבתוך הבית נטמאים, ורבי יהושע סובר שאף שהטומאה יוצאת מן הבית ומתפשטת תחת המשטח, הדרך ההפוכה, מתחתיו פנימה, חסומה.
שורש המחלוקת
שורש המחלוקת
מה עומד מאחורי המחלוקת? היזכרו בפתיחת הפרק: זיז "מביא את הטומאה", "כל שהוא", בכל שיעור שיהיה, אף בלא טפח שלם של בליטה מן הכותל. ומה שנחלקו בו שני התנאים הוא עד היכן מגיעה אותה קולא של "כל שהוא".
לדעת רבי אליעזר שתי המידות בכלל. אין הזיז צריך לבלוט טפח מפני הכותל, ואף אינו צריך להימשך טפח לאורך הפתח. "כל שהוא" פירושו שאין תובעים כאן שום מידה כלל; אף המעט שבמעט מועיל.
רבי יהושע קורא את הדבר בצמצום. "כל שהוא" נאמר על הרוחב, על מידת בליטתו של הזיז מן הכותל. הביטו בזיז מלמעלה, מן הגג, ואין הוא צריך להיות טפח ברוחבו. אבל באורכו שמעל הפתח דרוש טפח, ובמקרה שלנו אין הדרישה הזו מתקיימת.
נמצא שהמחלוקת תלויה כולה בביאור המשנה שפתחה את הפרק. בטומאה שבתוך הבית שני התנאים מחמירים, שהרי טומאה הסגורה בבית צריכה למצוא לה מוצא. בטומאה שבחוץ תחת הזיז, ובאין טפח באורכו מעל הפתח, רבי אליעזר אומר שהטומאה נכנסת, שלדעתו אין אורך כזה נדרש כלל, ורבי יהושע אומר שאינה נכנסת, שהוא תובע את המידה הזו. וכך בשני המקרים שבמשנה, בזיז המקיף את הבית ובאכסדרה, אותו משטח על עמודים המגיע פחות מטפח מעל הפתח: לרבי אליעזר הטומאה שתחתיו נכנסת אל הבית, ורבי יהושע מטהר.