אהלות, פרק י"ב, משנה ג'. הפרק כולו עוסק בנסרים, בזיזים ובחפצים שטוחים כדוגמתם, הנמשכים על פני חלל ויוצרים בכך אוהל, כלומר גג המסוגל להוליך טומאה ממקום למקום. המשנה שלפנינו מביאה שלושה מקרים: נסר המונח על תנור אך יוצא משני צדדים בלבד, אמבטי השקועה בקרקע ונסר מונח עליה, ואותה אמבטי עצמה כשזיז של בית יוצא מעליה. בכל שלושת המקרים השאלה אחת היא: האם החפץ העומד באמצע משמש חציצה, או שכל מה שתחת הגג נחשב אוהל אחד?
נסר היוצא משני צדדים בלבד
המשנה חוזרת לתמונה של נסר עץ המונח על גבי תנור, אלא שמידות הנסר משתנות. "נסר שניתן על פי תנור ישן": נסר עץ שטוח הונח על פי תנור ישן. "ישן" אינו מתייחס לגילו של התנור, אלא לכך שכבר נשתמש בו פעם אחת לפחות, ומשום כך הוא כלי גמור ומוכן לשימוש. וכמו במקרה הקודם, הנסר מונח על פי התנור בהידוק מלא.
קודם לכן דובר בנסר רחב, שהיה מגיע טפח מעבר לתנור מכל צדדיו. הנסר שלנו שונה: הוא ארוך אך צר. "יוצא מזה ומזה טפח": משהונח על פי התנור הוא בולט טפח בקצה אחד וטפח בקצה שממול, נאמר למזרח ולמערב. "אבל לא מן הצדדין": בשני הכיוונים הנותרים, לצפון ולדרום, אין בליטה כלל. אדם המתקרב לתנור מצד צפון, אין מעליו אלא אוויר פתוח עד שהוא מגיע לשפת התנור עצמה, וכך גם הבא מצד דרום. הבליטה קיימת רק בשני קצות הנסר.
עתה מעמידה המשנה את הציור. הטומאה נמצאת תחת אחת הבליטות, נניח בקצה המזרחי. "כלים שבצד השני טהורים": הכלים המונחים תחת הבליטה המערבית נשארים טהורים, שהרי אין לטומאה לאן לעבור. התנור חוסם את דרכה, שכן תנור חרס המוקף צמיד פתיל עוצר את הטומאה ואינו מוליכה הלאה. ואולי תסבב הטומאה את התנור דרך צפון או דרום ותופיע תחת הבליטה שממול? אינה יכולה, שכן בשני הכיוונים הללו אין גג כלל: הנסר פרוס על שני הקצוות בלבד.
"רבי יוסי מטמא". רבי יוסי חולק ומטמא את הכלים שבצד השני. לדעתו התנור הזה, אף שהוא מוקף צמיד פתיל, אינו יוצר הפרדה בין שני קצות הנסר. שתי הבליטות נחשבות אוהל אחד, וכיוון שהטומאה תחת חלק מן האוהל, הרי היא תחת כולו.
הבטח שנסר מונח עליו
"הבטח". מהו בטח? הברטנורא מפרש שהיא אמבטי קטנה, מן האמבטיות שרוחצים בהן, ומזכיר שיש נוסחאות הכותבות "אבטח" באל"ף. בין כך ובין כך מדובר בכלי בצורת אמבט. דמיינו אמבטיה: דפנות ארוכות משני עבריה, וקצה קרוב וקצה רחוק שדרכו נכנסים המים. כדי שהמים לא יתקררו, הונח על גבה נסר ארוך. הנסר מונח לאורך האמבטי ויוצא טפח מעבר לקצה זה וטפח מעבר לקצה זה, ואילו על שני הדפנות אינו בולט כלל. ועוד: אמבטי זו קבועה בקרקע, ומשום כך אינה יכולה לקבל טומאה.
ההלכה היא "אינו מביא את הטומאה": גג זה אינו מעביר את הטומאה. אם הטומאה מונחת בקצה הקרוב של האמבטי, תחת בליטת הנסר שם, נשארים טהורים הכלים שבקצה הרחוק תחת הבליטה שמצדו, ואף שנסר אחד נמשך על שניהם. האמבטי שביניהם חוצצת ועוצרת את הטומאה. וגם לסבב את דפנות האמבטי אין הטומאה יכולה, שכן לאורך הדפנות אין אוהל: בליטת הנסר קיימת בשני הקצוות לבד.
אך מדוע תחצוץ האמבטי, בשעה שלדעת רבי יוסי תנור המוקף צמיד פתיל אינו חוצץ? הכל תלוי במעמדה של האמבטי כמחוברת לקרקע. החיבור לקרקע עושה אותה חציצה חזקה במיוחד, ומרחיק חפץ כזה מעולם הטומאה אף יותר מכלי שכל הגנתו בהיקף צמיד פתיל. לפיכך אמבטי הקבועה בקרקע אכן מונעת מן הטומאה לעבור מקצה הנסר האחד לקצה השני, ובזה אין רבי יוסי חולק.
הבטח שזיז מעליו
"היה בו זיז". כאן אותה אמבטי עצמה, אלא שאין נסר מונח עליה. תחת זאת יוצא זיז או קורה מכותל הבית ממש מעל האמבטי, ושוב כדי לחפות על המים ולשמור על חומם. שימו לב להבדל המעשי: נסר אפשר להרים כשאדם רוצה להשתמש באמבטי, אך זיז הקבוע בבית אינו נִטל, ולכן צריך להישאר פתח שדרכו ייכנס אדם לאמבטי. נמצא שהזיז מחפה על רוב האמבטי ולא על כולה. זיז זה רחב, ובשונה מן הנסר שבמקרה הקודם הוא אכן יוצא טפח מעבר לכל אחד משני צדי האמבטי. אחורי האמבטי סמוכים לכותל הבית, ולצד הקדמי הזיז מסתיים לפני הסוף, כדי שתהיה האמבטי נוחה לשימוש.
"רבי אליעזר אומר אינו מביא את הטומאה". טומאה המונחת תחת הזיז לאורך צד אחד של האמבטי מותירה טהורים את הכלים המונחים לאורך הצד שממול, אף ששניהם מכוסים בזיז אחד, שהרי האמבטי מחלקת בבירור את החלל לשניים.
"רבי יהושע אומר רואים את הבטח כאילו אינו": האמבטי נידונת כאילו אינה קיימת. במציאות היא עומדת שם, אך ההלכה מתעלמת ממנה ואינה חוצצת כלל. "והזיז העליון מביא את הטומאה": הזיז שמלמעלה, מתוך שהוא מחובר לבית, מעביר את הטומאה מצד זה לצד זה.
הדבר טעון ביאור. במקרה שנסר היה מונח על האמבטי, מודה רבי יהושע שהאמבטי מונעת את מעבר הטומאה. מדוע אותה אמבטי בעצמה מאבדת את כוח החציצה שלה כשהגג הוא זיז? ואפשר לשאול להיפך: מה עושה את הזיז לאוהל חזק יותר מן הנסר, ומה מחליש את האמבטי כחציצה מול הזיז? הכל תלוי במי מן השניים קבוע יותר. אמת, האמבטי שקועה בקרקע, אך אין היא חלק ממבנה הבית; מזמן לזמן שומטים או מפרקים אותה. הזיז לעומתה יוצא מן הכותל והוא חלק מן הכותל. לפיכך כשאמבטי הנִטלת לפעמים עומדת תחת אוהל שהוא מגוף הבית, האוהל גובר עליה והאמבטי אינה עוצרת את הטומאה. והמקרה הקודם אינו דומה לזה: שם האמבטי נִטלת, וגם הנסר המונח עליה מוסר באותה קלות. לא היה לגג שום יתרון על האמבטי, ולכן האמבטי שבאמצע פילגה את האוהל שיצר הנסר.
שיטת הרמב"ם בביאור "בטח"
ראוי להעיר שהרמב"ם מבאר "בטח" בדרך אחרת לגמרי. לפי פירושו אין כאן אמבטי כלל: בטח הוא אדן החלון. כשאדם מוציא ראשו מן החלון להביט לכאן ולכאן, מה שאינו מן הדברים הראויים, הוא נסמך על האדן; ואכן מחזקים את האדן במקצת מלמטה דווקא כדי שיוכל אדם להישען עליו בשעה שהוא מציץ. מטעם זה, מסביר הרמב"ם, נקרא שמו בטח, מלשון ביטחון, שהוא מחזיק את האדם במקומו כשהוא נשען.
עתה נניח שחתיכה מן המת מונחת תחת בטח כזה. הבית טהור, וזו כוונת המשנה באומרה שהבטח אינו מביא את הטומאה: הטומאה מונחת תחת האדן, ומאותו חלל אין פתח המוליך פנימה. עד כאן היה הדבר פשוט אף בלא שנשמענו. החידוש הוא בהמשך.
דמיינו חלון שהאדן שלו בולט כלפי חוץ, מאלה שנשענים עליהם בזרועות או מעמידים עליהם עציצים, ודמיינו נוסף על כך זיז היוצא מן הבניין מעל אותו חלון, כמעין סככה. הטומאה נמצאת תחת הבטח, כלומר תחת האדן; ואילו היה האדן ניטל, הייתה הטומאה מונחת ממש תחת הזיז הבולט מעל החלון. וזו מחלוקת התנאים: האם הזיז שמלמעלה נעשה אוהל על הטומאה ומביא אותה פנימה דרך החלון הפתוח?
לדעת רבי אליעזר התשובה שלילית. אמת שיש זיז מלמעלה, אך הטומאה כפי שהיא מונחת בפועל נמצאת תחת האדן, והאדן עוצר את עלייתה. הזיז העליון מחפה על האדן, לא על הטומאה. רבי יהושע סובר להיפך: אין באדן די כוח להחזיק את הטומאה למטה ולמנוע ממנה לעלות אל הזיז שמעל החלון. ומשהגיעה לזיז, הרי היא תחת אוהל, וכיוון שהחלון פתוח נכנסת הטומאה לבית. בדברי הרמב"ם נאמרו כמה הסברים מדוע לדעת רבי יהושע אין האדן חוצץ.
חזרה
המשנה פתחה בנסר המונח על תנור שכבר נשתמש בו, היוצא טפח משני צדדים שכנגד זה זה ושווה לתנור מלפניו ומאחוריו. הברטנורא מתאר אותו כיוצא טפח למזרח וטפח למערב, בעוד צד צפון וצד דרום שווים לתנור; ולנו נוח יותר לצייר אותו כנמשך מצד לצד בלי בליטה מלפנים ומאחור. אם הטומאה תחת בליטה אחת, הכלים שתחת הבליטה שממול טהורים: התנור מוקף צמיד פתיל וחוסם את הטומאה, ובשונה מן המקרה הקודם של נסר היוצא מארבעת צדדיו, אין כאן אוהל שדרכו תוכל הטומאה לסבב. רבי יוסי חולק וסובר שאף בציור זה אין התנור עוצר את הטומאה, שהכל אוהל אחד.
אחר כך למדנו את הבטח, שהברטנורא מזהה כאמבטי הקבועה בקרקע ונסר מונח עליה. הנסר נמשך לאורך האמבטי, בולט בשני קצותיה ואינו מחפה כלל על דפנותיה. טומאה שתחת הבליטה שבקצה אחד אינה סובבת לקצה השני: מעל הדפנות אין אוהל, והאמבטי, מתוך שהיא מחוברת לקרקע, עוצרת את הטומאה. ועתה שנו את התמונה: במקום הנסר יש זיז היוצא מן הבית, חוצה את האמבטי ומגיע טפח מעבר לכל אחת מדפנותיה, ואילו שני הקצוות אינם מכוסים, וקצה האמבטי הרחוק סמוך לכותל. כשהטומאה תחת הזיז לאורך דופן אחת, רבי אליעזר סובר שהכלים שלאורך הדופן שממול נשארים טהורים, שהבטח חילק את החלל, ורבי יהושע סובר שאין הבטח מחלק כלום, והזיז שמלמעלה מעביר את הטומאה מצד לצד.
ולבסוף הבאנו את שיטת הרמב"ם: בטח אינו אמבטי אלא אדן החלון, ושמו על שם הביטחון שהוא נותן לאדם הנשען כדי שלא ייפול, חס ושלום. הוא בולט מעט, וטומאה שתחתיו נשארת מחוץ לבית, שהאוהל הפרוס מעל הטומאה אינו נותן לה מעבר פנימה. וכשיש גם זיז היוצא מן הבניין מעל החלון, נחלקו התנאים: רבי אליעזר סובר שהטומאה נשארת במקומה תחת הבטח והבטח עוצר אותה, ורבי יהושע סובר שהזיז שמלמעלה הוא האוהל הקובע, עד שהאדן שתחתיו אינו עוצר מאומה; הטומאה עולה אל הבליטה שמעל החלון, והחלון הפתוח מכניס אותה לבית.