אהלות, פרק ט, משנה ב. הפרק הזה עוסק בכוורת של דבורים המונחת בפתח הבית. פי הכוורת פונה לחוץ, כלפי רשות הרבים, ואחוריה הסתומים נמצאים בתוך הבית. אותו צד סתום אינו סתום לגמרי: לכוורת שני נקבים קטנים שהדבורים נכנסות ויוצאות בהם, וכאן הם פקוקים בקש.
מה שמבדיל בין משנה זו לקודמותיה הוא מידה אחת: גובה הכוורת. עד כה הייתה הכוורת מונחת על הרצפה ממש, או מוגבהת פחות מטפח, כך שהחלל שתחתיה היה נמוך מכדי להיחשב אוהל, והטומאה עלתה ויורדת בלבד. כאן הכוורת עומדת גבוהה טפח שלם מן הרצפה. עתה החלל שתחתיה נחשב אוהל בפני עצמו, ומשעה שכך, אין הטומאה מצומצמת לעמוד צר אלא ממלאת את כל אורך הכוורת.
לשון המשנה
"היתה גבוהה מן הארץ טפח": הכוורת עמדה טפח מעל הרצפה. לאחר מכן מונה המשנה שלושה מקומות אפשריים לכזית טומאה. "טומאה תחתיה": הטומאה נמצאת בחלל שמתחת לכוורת. "או בבית": או שהיא נמצאת בתוך הבית. "או על גבה": או שהיא מונחת על גבה של הכוורת. בשלושת המקרים הדין הוא "הכל טמא, אלא תוכה": הכל נטמא, כל כלי שבבית וכל מה שבסביבת הכוורת, חוץ מדבר אחד, הוא תוכה של הכוורת. ולבסוף האפשרות הרביעית: "בתוכה, הכל טמא": כשהטומאה מונחת בתוך הכוורת, שוב אין דבר הנמלט.
ביאור שלושת המקרים
מקרה ראשון: טומאה בחלל שמתחת לכוורת. הואיל והכוורת מוגבהת טפח, אותו חלל נחשב אוהל, והטומאה מתפשטת בו לכל אורך הכוורת. מה שמונח על גב הכוורת אינו נשכר בכך, שהרי אין כלי נעשה מפסיק: אינו מהווה מחיצה החוצצת בפני הטומאה מלעלות דרכו. וכיוון שהטומאה פשטה בכל אותו חלל תחתון, שחלקו נמצא בתוך הבית, אף הבית נטמא.
מקרה שני: טומאה בתוך הבית. הבית עצמו אוהל הוא, ולפיכך הטומאה ממלאת אותו כולו, ובכלל זה את החלל שמתחת לאותו חלק של הכוורת הנכנס פנימה. ומשנכנסה לשם, מתפשטת הטומאה לכל אורך תחתית הכוורת; והכוורת אינה מצילה את שעל גבה, שהרי אין כלי נעשה מפסיק בפני הטומאה. נמצא שמה שתחתיה ומה שעל גבה טמאים כאחד.
מקרה שלישי: טומאה על גב הכוורת. אף כאן, בשל אותו טפח של חלל, מתפשטת הטומאה לכל אורך הכוורת. ומכאן מתחייב מיד שכל החלל שתחתיה טמא, ודרך אותו חלל נכנסת הטומאה לבית, וכל כלי העומד בבית טמא אף הוא.
בכל שלושת המצבים דבר אחד לפחות ניצל: מה שבתוך הכוורת, שהרי כלי מציל על מה שבתוכו. אבל כשהטומאה עצמה מונחת בתוך הכוורת, אין עוד מה שתציל עליו, והטומאה אוחזת בכל.
השוואה לכוורת שאינה גבוהה טפח
ראוי להעמיד את משנתנו אל מול דין כוורת שאינה מוגבהת טפח, שכן ההבדל ביניהן הוא היסוד שמשנתנו בנויה עליו.
- טומאה תחתיה. בחלל של פחות מטפח הטומאה עולה בקו ישר בלבד, ואינה מטמאה אלא את הנקודה שבכוורת שכנגדה ממש. תוכה של הכוורת טהור, והבית אינו נטמא כלל. אבל כשיש חלל של טפח, הטומאה ממלאת את כל החלל, ולפיכך כל שעל גב הכוורת וכל שבבית טמאים, ואין ניצל אלא מה שבתוך הכוורת.
- טומאה בבית. כשהכוורת מונחת נמוך, הטומאה מצומצמת לבית עצמו. הכלי מציל על מה שבתוכו, ואין דבר מחוץ לכותלי הבית נטמא, שהרי פי הכוורת פונה לרשות הרבים ולא לפנים. שני הנקבים הפונים פנימה פקוקים בקש, ופקיקה זו מספקת למנוע מן הטומאה לעבור דרכם. אבל משעה שהכוורת גבוהה טפח, הטומאה שמלאה את הבית מגיעה אל החלל שתחת הכוורת, וכיוון שיש באותו חלל את הגובה הנדרש, פושטת בו הטומאה מקצה לקצה. כל אותו שטח טמא; והכוורת אינה מצילה על מה שעל גבה, ולפיכך כל שתחתיה וכל שעליה טמא, וטהור רק תוכה.
- טומאה על גבה. בכוורת נמוכה הטומאה יורדת בקו ישר בלבד, ומטמאה את מה שעומד תחתיה ממש. אבל כשהיא מוגבהת טפח, הטומאה חופה על כל אורך הכוורת, וכל העומד תחתיה טמא, ואין נפקא מינה אם הוא מכוון תחת הטומאה או לא, ואף הבית נטמא, שהרי אותו חלל טמא נמשך לתוכו.
- טומאה בתוכה. כאן אין לגובה שום משמעות. במשנתנו הדבר פשוט מאליו. אבל אף בכוורת שאין תחתיה טפח הדין שווה: טומאה המונחת בתוכה ממלאת את כל הכוורת ויוצאת דרך שני הנקבים הפתוחים לבית. פי הכוורת אמנם פונה לרשות הרבים, אך שני הנקבים הפנימיים פונים לבית, ואף שהקש פוקק אותם, הקש מונע את הטומאה מלהיכנס ולא מלצאת. כך או כך, טומאה בתוך הכוורת מטמאה את הכל.
העיקרון הנושא את כל המשנה הוא הטפח. תן לחלל שמתחת לכוורת גובה של טפח, והוא נעשה אוהל, ומאותו רגע אין הטומאה מהלכת בעמוד צר אלא ממלאת את אורכה של הכוורת ומגיעה לכל מקום שאותו חלל מגיע אליו.