אהלות, פרק ד, משנה א. המשנה שלנו פותחת בנושא חדש: ארון גדול, הנקרא מגדל, והשאלה כיצד עוברת הטומאה בין חלל הארון עצמו, בין החורים שבעובי דפנותיו, בין הבית שהמגדל עומד בו, ובין החללים הצרים שמעליו, שמתחתיו ושבצדו. כדי לעקוב אחר דברי המשנה דרושה לנו תחילה הקדמה אחת ממסכת כלים.
מדוע כלי עץ גדול מאוד אינו מקבל טומאה
במסכת כלים למדנו שכלי עץ המחזיק ארבעים סאה בלח, וכל שכן גדול מזה, אינו מקבל טומאה כלל. המקור הוא בהיקש שהקישה התורה כלי עץ לשק. לשק יש סימן מובהק: הוא מיטלטל מלא וריקן, כלומר אפשר להגביהו ולהעבירו ממקום למקום בין כשהוא מלא ובין כשהוא ריק. רק כלי שיש בו תכונה זו נכלל בכלל הכלים המקבלים טומאה. אבל כלי עץ המחזיק ארבעים סאה, שהוא בדיוק שיעורה של מקווה, אינו יכול לזוז ממקומו לאחר שנתמלא. למעשה לא תצליח להזיזו בלי לשברו. כלי כזה נקרא הבא במידה, כלי שמידתו הגדולה מגדירה אותו, ואינו מקבל טומאה כלל. אף שמצד עצמו הוא כלי, לעניין הלכות טומאה הוא נוהג כמבנה, כאוהל בפני עצמו. והמגדל שבמשנתנו הוא בדיוק כזה: ארון גדול בשיעור הזה.
מגדל העומד באוויר
המקרה הראשון הוא מגדל שהוא עומד באויר. בדרך כלל המילה מגדל מעלה בדעתנו בניין גבוה, אך במשנתנו כוונתה לארון או לשידה גדולה. וגם באויר אינו כפשוטו, כאילו הארון תלוי בחלל האוויר; אלא שהארון הועמד בחוץ, בחצר, ברחוב או בשדה, ומעליו שמים פתוחים.
התבונן בדפנותיו של ארון זה. העץ אינו אטום לכל עומקו. יש בו חורים ונקבים העוברים מצד אחד אל הצד השני, עד שנר המוחזק בצד אחד נראה מן הצד האחר. ואף על פי כן אין באחד מן הנקבים הללו רוחב טפח שלם. בעלי הבתים היו משתמשים בגומחות אלו כמקומות אחסון, וכמובן לחפצים קטנים: מחטי תפירה, כלים זעירים וכיוצא בזה.
עתה נניח שהטומאה מונחת בתוך חלל הארון, למשל כזית מן המת. תנא קמא פוסק כלים שבעביו טהורין: כלים המונחים בחור שבעובי העץ נשארים טהורים. וכן להיפך: טומאה בעביו, כשהטומאה נמצאת באחת מן הגומחות הללו, כלים שבתוכו טהורין, הכלים שבחלל הארון נשארים טהורים. לפי שהנקב המחבר בין שני המקומות אין בו טפח, אין שני החללים מצטרפים זה לזה, ואין האחד קולט את מה שמטמא את חברו.
רבי יוסי: חולקים את עובי הדופן לשניים
רבי יוסי חולק. לדעתו החור שבעובי העץ אינו אזור אחד שלם שכולו מחוץ לארון, אלא מחצה למחצה: נוטלים את עובי הדופן וחוצים אותו לשני חלקים שווים. נניח שעובי העץ טפח. המחצית הקרובה לפנים, הנמדדת מן פני הדופן הפנימית כלפי חוץ, נחשבת עם חלל הארון; והמחצית הקרובה לחוץ, הנמדדת מן פני הדופן החיצונית כלפי פנים, נחשבת כמי שהיא בחוץ.
ומה יוצא מזה? אם הטומאה מונחת במחצית הפנימית של החור, הכלים שבתוך הארון נטמאים. ואם הטומאה בתוך הארון, אף כלי שבמחצית הפנימית נטמא. אבל כלים שבמחצית החיצונית אינם נטמאים מטומאה שבתוך הארון, וטומאה המונחת במחצית החיצונית אינה מטמאת את מה שבחלל הארון.
אותו מגדל כשהוא עומד בתוך הבית
כל האמור עד כה נאמר בארון העומד בחוץ, שהעומד בצדו ונושא עיניו למעלה אינו רואה אלא שמים. ומה יהיה אם ישא עיניו ויראה את תקרת ביתו? זהו המקרה הבא במשנה: היה עומד בתוך הבית, שהארון הועמד בתוך הבית.
כאן ההלכה משתנה. טומאה שבתוך הארון מטמאה את הבית, הבית טמא, ואף כשהארון סגור ומסוגר. ולהיפך, טומאה שבבית משאירה את מה שבתוכו, כלומר את תכולת הארון, בטהרתה.
ויסודו של דבר בכלל אחד: דרך הטומאה לצאת ואין דרכה להיכנס. אין הטומאה נעצרת במקומה; דרכה לצאת ולהתפשט כלפי חוץ. ומשיוצאת מן הארון, להיכן תלך? אל תוך הבית. לפיכך טומאה הסגורה בארון מטמאת את הבית אף בדלתות נעולות. אבל להיכנס אין דרכה, ולכן טומאה שבבית אינה דוחקת עצמה אל תוך ארון סגור. כשהוא סגור, המגדל נחשב אוהל בפני עצמו, ומה שמטמא את הבית נעצר בדפנותיו.
וכל זה דווקא כשהארון סגור. אבל משנפתחו דלתותיו, ודאי שאינו מובדל יותר משחדר אחד מובדל מחברו, וכבר למדנו שחלון של ארבעה טפחים על ארבעה טפחים שבין שני בתים מוליך את הטומאה מזה לזה. פתח פתוח של ארון אינו פחות מכך, ולכן טומאת הבית מגיעה אל תוכו.
כלים בחללים שסביב המגדל
ממשיכה המשנה ומונה שלושה חללים צרים. דמיין לך את הארון עומד על רגליים ואינו מונח על הרצפה עצמה, ונשאר רווח מתחתיו. מה דינם של כלים המונחים בינו לבין הארץ, באותו רווח שעד הרצפה? ומה דין כלים בינו לבין הכותל, בסדק הצר שבין הארון לכותל הבית? ומה דין כלים בינו לבין הקורה, ברווח שבין גג הארון לקורות התקרה שמעליו?
תשובת המשנה תלויה בשיעור החלל הפנוי שהכלים מונחים בו. אם יש שם פותח טפח, כלומר רווח של טפח, באחד משלושת המקומות, מלמטה, מן הצד או מלמעלה, טומאה שבבית מתפשטת לאותו רווח והכלים שבו נטמאים. ואם לאו, כשאין שם טפח, אותו מקום חשוב כסתום: טומאת הבית אינה נכנסת לשם, ואף שיש טומאה בבית הכלים שבו טהורים.
ואם הטומאה עצמה מונחת באחד מן הרווחים הללו, מתחת לארון, בצדו או על גגו? כאן אין שיעור החלל מעלה ואינו מוריד: הבית טמא. שאם יש טפח, פשיטא שהטומאה מתפשטת בכל הבית. ואם אין טפח, אף על פי כן אין הארון חוצה בין הבית ובין טומאה המונחת תחתיו, בצדו או על גבו, ולפיכך הבית נטמא.