נדה פרק ה משנה ט: סימני הבגרות בגוף

האזנה לשיעור0:00 / 0:00

נדה, פרק ה, משנה ט. המשנה הקודמת המשילה את התפתחות הנערה לגידולה של תאנה: פגה, בוחל וצמל, כנגד השלבים שהנערה עוברת בדרכה לבגרות הגופנית. אלא שהמשל הזה מותיר שאלה מתבקשת ללא מענה: מבחינה מעשית, כיצד מזהים שהשלב האחרון, שלב הפרי הבשל, הגיע? משנתנו עוסקת בדיוק בשאלה הזאת, ומביאה ארבע דעות של תנאים.

המשנה שואלת: "איזהו סימניה", מהם הסימנים שלה? מהו הסימן הגופני שהנערה הגיעה לשלב ההתפתחות שתואר במשל?

ארבע הדעות

רבי יוסי הגלילי סובר שהסימן הוא "משיעלה הקמט תחת הדד": משעה שהדד התפתח עד שנוצר קמט או קפל תחתיו, במקום שבו הוא נלחץ אל הגוף. הופעת אותו קמט מוכיחה שנתקיים שלב ההתפתחות הזה.

רבי עקיבא סובר שהסימן הוא "משיטו הדדים": משעה שהדדים נוטים ותלויים כלפי החזה. תיאור זה מצביע על נקודה מאוחרת יותר בהתפתחותה של הנערה, שכן הוא מחייב מידה גדולה יותר של גדילה מן הקמט שתיאר רבי יוסי הגלילי.

בן עזאי סובר שהסימן הוא "משתשחיר הפיטומת": משעה שהעטרה שסביב ראש הדד משחירה. כאן אין הסימן עניין של גודל כלל, אלא שינוי בצבע.

רבי יוסי נותן אמת מידה רביעית, והיא מנוסחת כבדיקה ולא כמראה. אם ילחץ אדם בידו, "ידו", על ראש הדד, "העוקץ": הבשר נכנע ללחיצה, "והוא שוקע", הוא שוקע פנימה, "ושוהה לחזור", ומתעכב עד שהוא חוזר למקומו. הרקמה נעשתה רכה ומלאה די הצורך עד שאינה חוזרת מיד, ודווקא אותה שהייה בחזרה לצורתה היא המשמשת סימן.

חזרה על המשנה

ארבעה תנאים, ארבע קריאות באותו גוף עצמו. רבי יוסי הגלילי מחפש את הקמט שתחת הדד; רבי עקיבא, את הדדים הנוטים כלפי החזה; בן עזאי, את השחרת הפיטומת; רבי יוסי, רקמה השוקעת תחת הלחיצה ושוהה לחזור. כל אחד מהם מציע דרך לתרגם את משל התאנה המבשילה לסימן שאפשר לזהותו בפועל, כדי שאותו שלב של בגרות גופנית שדיברה בו המשנה הקודמת יהיה ניכר למעשה.

המאמר המקורי

אות נדה ה:ט

בַּת עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, תָּבִיא רְאָיָה שֶׁהִיא בַת עֶשְׂרִים שָׁנָה, וְהִיא אַיְלוֹנִית, לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, יָבִיא רְאָיָה שֶׁהוּא בֶן עֶשְׂרִים שָׁנָה, וְהוּא סָרִיס, לֹא חוֹלֵץ וְלֹא מְיַבֵּם, אֵלּוּ דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, זֶה וָזֶה בְּנֵי שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הַזָּכָר כְּדִבְרֵי בֵית הִלֵּל, וְהַנְּקֵבָה כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי, שֶׁהָאִשָּׁה מְמַהֶרֶת לָבֹא לִפְנֵי הָאִישׁ: A girl twelve years and one day old who grew two pubic hairs is classified as a young woman. Six months later, she becomes a grown woman. But a woman who is twenty years old who did not grow two pubic hairs and was never classified as a young woman shall bring proof that she is twenty years old, and from that point forward she assumes the status of a sexually underdeveloped woman [ailonit], who is incapable of bearing children. If she married and her husband died childless, she neither performs ḥalitza nor does she enter into levirate marriage, as the mitzva of levirate marriage applies only to a woman capable of conceiving a child. An ailonit is excluded from that mitzva. In the case of a man who is twenty years old who did not grow two pubic hairs, they shall bring proof that he is twenty years old and he assumes the status of a sexually underdeveloped man [saris], who is excluded from the mitzva of levirate marriage. Therefore, if his married brother dies childless, he neither performs ḥalitza nor enters into levirate marriage with his yevama. This is the statement of Beit Hillel. Beit Shammai say: For both this case of a woman and that case of a man, they shall bring proof that they are eighteen years old, and they assume the status of a sexually underdeveloped woman and man respectively. Rabbi Eliezer says: The status of the male is determined in accordance with the statement of Beit Hillel, i.e., he assumes the status of a sexually underdeveloped man at the age of twenty; and the status of the female is determined in accordance with the statement of Beit Shammai, i.e., she assumes the status of a sexually underdeveloped woman at the age of eighteen. The reason is that the woman is quick to reach physical maturity, and reaches that stage before the man reaches physical maturity.

Inspired by R' Micah Greenland