נדה, פרק ה, משנה ה. הפרק כולו מהלך והולך בשלבי חייו של אדם ומראה כיצד כל גיל נושא עמו תוצאות הלכתיות משלו. משנתנו מגיעה לגיל מכונן אצל בת: שלוש שנים ויום אחד. מכאן ואילך מעשה של ביאה עמה נחשב מעשה ביאה הלכתי לכל דבר, עם כל התוצאות המשפטיות הנגררות ממנו, והמשנה מונה אותן אחת אחר אחת.
"בת שלוש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה": משעברו על הבת שלוש שנים ויום אחד, אפשר לקדשה בביאה. הקידושין נעשים ביותר מדרך אחת, ואחת מהן היא ביאה. מאחר שמעשה הביאה שלה נחשב עתה מבחינה הלכתית, המקדש אותה בדרך זו נשוי לה באמת. סיומה של המשנה מחדד את הניגוד: קודם לכן, מה שהיה אינו מוגדר כמעשה ביאה כלל, ועל כן לא ייתכן שיצמחו ממנו קידושין.
"ואם בא עליה יבם, קנאה": אותו עיקרון עצמו נאמר גם ביבום. נצייר מקרה שבו הייתה נשואה לאיש ומת בלא בנים, והרי היא נופלת לפני אחיו לייבום. אם בא עליה אותו אח, קנה אותה, ומאותו רגע הם בעל ואשה לכל דבר. ומכיוון שיש לה מעמד של אשת איש, חלים עליה גם דיני אשת איש הנואפת, שהרי הגיל שבו ביאתה של אשה נחשבת ביאה הלכתית מתחיל בשלוש שנים ויום אחד.
"ומטמאה את בועלה לטמא משכב תחתון כעליון": אם היא נדה, הבא עליה נעשה בועל נדה. מעמד זה נושא עמו חומרה מיוחדת בטומאה: הוא מטמא מצע שלם של כיסויים המונחים תחתיו, עד שהבגד התחתון שבהם נטמא באותה דרגה כמו העליון שבהם. זו היא בדיוק הטומאה המייחדת בועל נדה, ובת בגיל זה כבר יכולה לגרום לה.
"נישאת לכהן, אוכלת בתרומה": המשנה ממשיכה באותה בת עצמה, שעברו עליה שלוש שנים ויום אחד. אם נישאה לכהן, התרומה מותרת לה, שהרי נישואיה תקפים מן הדין והם מכניסים אותה לביתו לעניין זה.
"בעלה אחד מן הפסולין, פסלה מן הכהונה": וכן להיפך. אם עדיין אינה נשואה ובא עליה אחד מן הפסולים, שביאתם פוסלת אשה מן הכהונה, כגון גוי, פסל אותה מלהינשא לכהן. גם כאן, רק משום שביאתה נחשבת מבחינה הלכתית אפשר שתצא תוצאה כזאת.
"בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה, מומתין על ידה והיא פטורה": אם בא עליה אחד מן הקרובים שהתורה אסרה עליה משום ערווה, אותם אנשים מתחייבים מיתה על ידה, שהרי האיסור נעבר במלואו. והיא עצמה פטורה, לפי שלא הגיעה עדיין לגיל שבו אדם נושא באחריות על מעשיו.
"פחות מכאן, כנותן אצבע בעין": כל מה שנמנה עד כאן נאמר מגיל שלוש שנים ויום אחד ומעלה. פחות מכאן, המשנה נותנת דימוי חד: המעשה דומה למי שנותן אצבע בעין. אירע כאן מגע גופני כלשהו, אך ההלכה אינה מגדירה אותו כביאה, וממילא אין באפשרותו להוליד שום אחת מן התוצאות שנמנו למעלה: לא קידושין, לא קניין ביבום, לא פסול לכהונה ולא טומאת בועל נדה.
נמצא שהמשנה שירטטה קו אחד ברור. שלוש שנים ויום אחד הוא הגיל שממנו ואילך ביאתה של בת נעשית מעשה בעל תוקף הלכתי, וכל רשימת ההלכות שבמשנה זו, בנישואין, ביבום, בטומאה, בתרומה, בכהונה ובעריות, נובעת מאותה קביעה אחת עצמה.