נדה פרק ג, משנה ה: סנדל, שליא וטומאה בבית

האזנה לשיעור0:00 / 0:00

נדה, פרק ג, משנה ה. הפרק עוסק בשאלה אילו סוגי הפלה גוררים אחריהם את טומאת הלידה, וכיצד מונה האשה את ימי הטומאה ואת ימי הטוהר שלה כאשר אין ידוע בבירור מה יצא ממנה. משנתנו מציגה שני מקרים כאלה: נפל שצורתו אינה ניכרת, ושליא שיצאה בלי שנראה עמה ולד כלל.

המשנה פותחת: "המפלת סנדל או שליא". אשה שהפילה דבר שצורתו שטוחה כמנעל, והמשנה קוראת לו סנדל, או שיצאה ממנה שליא, כלומר השליה העוטפת את הולד.

הדין הוא "תשב לזכר ולנקבה". אנו מניחים שאכן נולד כאן ולד, ומאחר שאין דרך לקבוע אם היה זכר או נקבה, עליה לקבל על עצמה את חומרי שני הצדדים. למעשה פירוש הדבר שהיא יושבת ארבעה עשר ימי טומאה, כפרק הזמן הארוך שלאחר לידת נקבה, ואחר כך יש לה עוד עשרים ושישה ימי טוהר בלבד, כך שכל תקופתה מסתיימת ביום הארבעים, שהוא הפרק הקצר שלאחר לידת זכר. הקולות של כל אפשרות מתבטלות זו מפני זו, ובידה נשארות חומרותיהן של שתיהן.

מקרה שני בא בעקבותיו: "שליא בבית, הבית טמא". שליא שנמצאה מונחת בתוך הבית, כל הבית נטמא. מה העומד מאחורי זה? הכלל שנאמר "אין שליא בלא ולד": שליא אינה נוצרת מעצמה, ובהכרח היה ולד עטוף בתוכה. לפיכך דנים את הבית כבית שיש בו תינוק מת, רחמנא ליצלן, עם כל התוצאות שטומאה כזו גוררת.

המשנה מקפידה לפרש את הטעם: "לא שהשליא ולד, אלא שאין שליא בלא ולד". השליא כשלעצמה אינה ולד ואין בה טומאה מצד עצמה. טומאת הבית נובעת כולה מן הוודאות שהיה ולד עמה.

רבי שמעון חולק: "נימוק הולד עד שלא יצא". לדעתו אין בידינו ודאות שיצא ולד יחד עם השליא, שהרי אפשר שהנפל נימוק ונבלע בגוף האם ולא יצא כלל. לפי זה אין סיבה לטמא את הבית.

אך אין ההלכה כרבי שמעון. פוסקים כתנא קמא: בכל מקום שיצאה בו שליא, חייבים אנו להחזיק שיצא ולד עמה.

המאמר המקורי

אות נדה ג:ה

הַמַּפֶּלֶת טֻמְטוּם, וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה. טֻמְטוּם וְזָכָר, אַנְדְּרוֹגִינוֹס וְזָכָר, תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה. טֻמְטוּם וּנְקֵבָה, אַנְדְּרוֹגִינוֹס וּנְקֵבָה, תֵּשֵׁב לִנְקֵבָה בִלְבָד. יָצָא מְחֻתָּךְ אוֹ מְסֹרָס, מִשֶּׁיָּצָא רֻבּוֹ, הֲרֵי הוּא כְיָלוּד. יָצָא כְדַרְכּוֹ, עַד שֶׁיֵּצֵא רֹב רֹאשׁוֹ. וְאֵיזֶהוּ רֹב רֹאשׁוֹ, מִשֶּׁתֵּצֵא פַדַּחְתּוֹ: A woman who discharges or gives birth to a tumtum, whose sexual organs are obscured, or to a hermaphrodite [ve’androginos], who has both male and female sexual organs, shall observe the strictures of a woman who gave birth both to a male and to a female. She is impure for fourteen days like a woman who gave birth to a female, but blood that she sees thereafter is pure only until forty days after birth, like for a woman who gave birth to a male. In a case where she gave birth to twins, if they are a tumtum and a male, or a hermaphrodite and a male, she observes the strictures of a woman who gave birth both to a male and to a female. But if the twins are a tumtum and a female, or a hermaphrodite and a female, she shall observe the periods of purity and impurity established by the Torah for a woman who gives birth to a female alone. Regardless of the status of the tumtum and the hermaphrodite, the woman’s seven days of impurity and her succeeding thirty-three days of purity are subsumed in the fourteen days of impurity and sixty-six days of purity for a female. If the fetus emerged in pieces, or if it emerged reversed, i.e., feetfirst rather than headfirst, when most of its limbs emerge, its status is like that of a child born, with regard to the impurity of a woman after childbirth. If the fetus emerged in the usual manner, headfirst, it is not considered born until most of its head emerges. And what is considered most of its head? It is from when its forehead emerges.

Inspired by R' Micah Greenland