נדה, פרק ב, משנה ה. המשנה הזו מתחלקת לשניים. בתחילה היא קובעת כלל רחב ומרגיע בדבר מעמדן של בנות ישראל, ואחר כך היא חוזרת אל הדיון שנפתח בפרק הזה קודם לכן, בעניין העדים (בגדי הבדיקה) והנשים העוסקות בטהרות, ובזה נחלקו בית שמאי ובית הלל.
מעמדה המשוער של האישה
פתיחת המשנה: "כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן", כל אישה מוחזקת טהורה כלפי בעלה. קריאת המציאות הרגילה היא שהיא טהורה ולפיכך מותרת לו, וחזקה זו עומדת במקומה אלא אם כן היא עצמה אומרת אחרת, או שיש ראיה הסותרת אותה.
המשנה מיישמת את הכלל מיד במצב מעשי: "הבאים מן הדרך, נשיהם להם בחזקת טהרה". מי שחוזר לביתו לאחר שהיה בדרך יכול להישען על חזקה זו, להתייחס לאשתו כטהורה ולהיות מותר בה. אין עליו כל חובה לפתוח ולשאול אותה אם היא טהורה או טמאה. כל זמן שלא אמרה לו שהמצב שונה, החזקה, ההנחה הקבועה, היא שמכריעה.
כמה עדים דרושים ללילה אחד?
מכאן חוזרת המשנה אל הנשים שנזכרו לעיל בפרק: אותן העוסקות בטהרות, כלומר בדברים שיש להעמידם במצב של טהרה. מפני הזהירות המיוחדת הנדרשת מהן, אישה כזו בודקת את עצמה בעד, גם לפני התשמיש וגם לאחריו. מחלוקת שני הבתים היא כיצד חובה זו נוהגת במשך לילה שלם.
בית שמאי אומרים שהיא צריכה שני עדים "על כל תשמיש ותשמיש", על כל פעם ופעם: אחד לפני ואחד לאחר, בכל פעם מחדש. אין היא יכולה לייחד עד אחד שישמש לכל הלילה כולו; כל תשמיש תובע בדיקות משלו, לפניו ולאחריו.
בית שמאי מציעים גם אפשרות שנייה: "או תשמש לאור הנר", או שתנהג לאור הנר. כלומר, עד אחד יכול לשמש לכל הלילה, בתנאי שכל בדיקה ובדיקה, זו שלפני וזו שלאחר, תיבדק לאור הנר. ומה טעם? דם שהיה בבדיקה קודמת עשוי להימחק בלי שתשים לב, ולא יישאר בידה סימן שאפשר לסמוך עליו על מה שנראה בעד. לפיכך כל בדיקה חייבת להיקרא בבירור, כדי שממצאיה יהיו קבועים ומוחלטים; ואם נמצא העד נקי, אפשר לחזור ולהשתמש בו.
"בית הלל אומרים: דיה בשני עדים כל הלילה": בית הלל סוברים ששני עדים מספיקים לכל הלילה כולו, אחד בתחילת הלילה, המשמש גם לבעל וגם לאישה, ואחד בסופו של הלילה, אף הוא לשניהם. לדעתם אין כל תשמיש ותשמיש צריך עד המיוחד לו בלבד.
נמצא שהמשנה עוברת מן הכלל אל פרטי יישומו. מעיקר הדין האישה עומדת בחזקת טהרה ומותרת לבעלה, ולכן מי שבא מן הדרך אינו צריך לפתוח בשאלות. ולמעשה, באותן נשים העוסקות בטהרות ולפיכך בודקות את עצמן לפני ולאחר, נחלקו בית שמאי ובית הלל אם כל תשמיש טעון זוג עדים חדש, או שדי בשני עדים, אחד בתחילת הלילה ואחד בסופו.