נידה, פרק ג, משנה ג. הפרק שלנו עוסק באשה המפלת, ובשאלה באיזה מצב מותירה אותה ההפלה: האם היא טמאה טומאת נידה, האם היא טמאה טומאת יולדת, או שאולי אינה טמאה כלל? כל מקרה ומקרה תלוי במה שיצא ממנה בפועל. משנתנו דנה בכמה מקרים כאלה, ופותחת בדבר שאין בו שום דמיון לוולד.
דבר שאפשר שאינו אלא דם
"המפלת כמין קליפה, כמין שערה, כמין עפר, כמין יבחושין אדומים": אשה שהפילה דבר הדומה לקרום או לקליפה, או דבר הדומה לשערה, או דבר הדומה לעפר, או דבר הדומה ליבחושין (יתושים קטנים אדמדמים). המשותף לכל אלה הוא המראה האדמדם שלהם, ומשום כך יש מקום לחשוש שמא אין אלה גופים מוצקים אלא דם שקרש.
כדי להכריע את הספק קובעת המשנה בדיקה פשוטה במים: "תטיל למים", מטילים את הדבר לתוך מים ומתבוננים בו. "אם נמוחו", אם הוא מתפורר ונמס שם, עצם ההימסות מוכיחה שמעיקרו דם היה, ולפיכך "טמאה", טומאת נידה חלה עליה. "ואם לאו, טהורה": אם הדבר נשאר שלם ואינו נמוח, היא נשארת טהורה. אי ההימסות מלמדת שלא דם היה כאן, ובכך נשללת טומאת נידה, ואילו העדר כל דמיון לצורת אדם שולל גם טומאת יולדת. אין אחת משתי הטומאות נוגעת בה.
צורות של בריות
"המפלת כמין דגים, חגבים, שקצים, ורמשים": הפילה דבר שצורתו כדג, או כחגב, או כאחד השקצים והרמשים הקטנים. "אם יש עמהם דם, טמאה": אם יצא דם יחד עמהם, היא טמאה, והטעם הוא הדם עצמו, שעושה אותה נידה. "ואם לאו, טהורה": אם לא יצא עמהם דם, הרי היא טהורה. אין אף אחת מצורות אלה נחשבת ולד, ולפיכך אין כאן טומאת יולדת, ובלא דם אין גם טומאת נידה.
צורות בהמה, חיה ועוף: רבי מאיר
"המפלת מין בהמה, חיה, ועוף": הפילה דבר שצורתו כבהמה (בהמת בית), כחיה (חית השדה) או כעוף. "בין טמאים בין טהורים": אין הבדל אם המין שאליו הוא דומה הוא מין טהור או מין טמא.
רבי מאיר סובר שאשה שהפילה צורה כזו דינה כיולדת, ומונים לה ימי טומאה וימי טהרה במלואם. "אם זכר, תשב לזכר": אם הצורה צורת זכר, מונה היא כלידת בן, שבוע ימי טומאה ואחריו שלושים ושלושה ימי טהרה, ארבעים בסך הכל. "ואם נקבה, תשב לנקבה": אם הצורה צורת נקבה, מונה היא כלידת בת, שבועיים ימי טומאה ואחריהם שישים ושישה ימי טהרה, שמונים בסך הכל.
"ואם אין ידוע, תשב לזכר ולנקבה": אם אין לדעת אם הצורה זכר או נקבה, עליה לנהוג בחומרי שני החשבונות כאחד. יוצא שהיא יושבת ארבעה עשר ימי טומאה, כימי הטומאה הארוכים של נקבה, ואחריהם עשרים ושישה ימי טהרה, כך שימי הטהרה שלה מסתיימים בסוף ארבעים יום, כדינו של זכר. ארבעה עשר ועשרים ושישה מביאים אותה ליום הארבעים, ומכאן ואילך אין לה עוד את קולת ימי הטהרה. "דברי רבי מאיר": זו שיטתו של רבי מאיר.
פסק חכמים
"וחכמים אומרים: כל שאין בו מצורת אדם, אינו ולד". חכמים סוברים שכל דבר שאין בו צורת אדם אינו ולד כלל, ולפיכך אין האשה נטמאת עליו טומאת יולדת. וההלכה כחכמים: אין האשה מקבלת טומאת לידה אלא כשיש במה שהפילה צורת ולד אדם.