נידה, פרק ו, משנה ב. משנתנו עוסקת בסימנים הגופניים שבהם מכירים שנערה יצאה מכלל קטנות ונעשתה גדולה. שני סימנים נזכרים כאן. סימן התחתון הוא צמיחת שתי שערות. סימן העליון הוא התפתחות הדדים. השאלה שהמשנה דנה בה היא מה ההלכה כאשר סימן אחד קיים והשני אינו, והמסגרת המעשית שבה נבחנת השאלה היא חליצה וייבום: אלמנה שאין לה ילדים מבעלה, או שהיא נישאת לאחיו (ייבום) או שהוא פוטר אותה בטקס החליצה, ורק אשה גדולה כשרה לעשות אחד משני המעשים הללו.
נעיין במצב הראשון שהמשנה מציגה. לשונה: "בא סימן התחתון", כלומר צמחו שתי השערות, "עד שלא בא העליון", בטרם התפתחו הדדים. אין כאן שום קושי. השערות צמחו, ועם הופעתן נכנסה הנערה לכלל גדלות, ולכן אם היא אלמנה העומדת לפני חליצה או ייבום, כשרה היא לשתי הדרכים: "או חולצת או מתייבמת".
המצב השני הוא מקום הדיון. כאן מתארת המשנה "בא העליון", הדדים התפתחו, בשעה ש"עד שלא בא התחתון", השערות עדיין לא צמחו. על כך מוסיפה המשנה הערה משלה, "אף על פי שאי אפשר": מקרה כזה אינו יכול להתרחש באמת. הגמרא מבארת שאין הטבע נוהג כך, ולעולם אין הדדים מתפתחים לפני צמיחת שתי השערות.
אם כן, מה נעשה בנערה העומדת לפנינו ונראית בדיוק במצב הזה? רבי מאיר פוסק "לא חולצת ולא מתייבמת" - אינה עושה לא חליצה ולא ייבום. הואיל ומה שנראה לעינינו אינו יכול להיות במציאות, אין בידינו עדות אמינה על גדלות, והרי היא כמי שעדיין לא נעשתה גדולה.
החכמים חולקים: "או חולצת או מתייבמת" - גדולה היא, ורשאית לחלוץ או להתייבם. וטעמם נובע מאותה הנחה עצמה. דווקא מפני שאין הסימן העליון יכול לבוא מעצמו, ברגע שאנו רואים אותו אנו יודעים ששתי השערות של הסימן התחתון אמנם צמחו; אלא שנשרו אחר כך ואינן נראות לנו עוד. העדר הסימן התחתון אינו אפוא העדר גדלות, אלא רק העדר דבר שנוכל לראותו כעת.
לסיום חושפת המשנה את הכלל העומד מאחורי שתי העמדות, ופותחת ב"מפני שאמרו". לגבי הסימן התחתון, בלשונה "אפשר לתחתון לבא", יכול הוא לבוא "עד שלא בא העליון", לפני העליון, "אבל אי אפשר לעליון לבא", ואילו הסימן העליון אין דרך שיבוא "עד שלא בא התחתון", לפני התחתון. רבי מאיר והחכמים שניהם מקבלים את הכלל הזה; מחלוקתם אינה אלא במה שיש להסיק ממנו. רבי מאיר סובר שמצג שהטבע אינו מאפשר אינו מותיר לנו על מה לסמוך, ולכן הגדלות לא הוכחה. החכמים סוברים להפך: עצם הבלתי אפשרי הוא הראיה, שהרי אם הסימן העליון עומד לפנינו, בהכרח בא הסימן התחתון והלך.