נידה פרק ג', משנה ב': המפלת חתיכת בשר

האזנה לשיעור0:00 / 0:00

נידה, פרק ג', משנה ב'. הפרק הזה עובר לדיני האישה היולדת, ובמיוחד לשאלה מה קורה כאשר ההיריון מסתיים בהפלה. האם מה שיצא ממנה מקנה לה מעמד הלכתי של יולדת, או לא?

כדי להבין מה תלוי בשאלה הזו, נזכיר את קווי היסוד של דיני היולדת. אישה שילדה בן, טמאה שבעה ימים. לאחר מכן באים שלושים ושלושה ימים שבהם כל דם שהיא רואה הוא דם טוהר, ובהם היא טהורה. בסוף אותם ארבעים ימים היא מביאה את שני קורבנותיה, ומאותה שעה מעמדה אינו שונה מכל אישה אחרת. ילדה בת, כל אחת מן התקופות כפולה: ארבעה עשר ימי טומאה, ואחריהם שישים ושישה ימים שבהם דמה דם טוהר.

המשנה שלנו עוסקת באישה שהפילה דבר שאינו ולד. "המפלת חתיכה": יצאה ממנה חתיכת בשר. חתיכה כזו אינה נחשבת לידה, ולכן בוודאי אין היא מקבלת מעמד של יולדת, עם ימי הטומאה וימי דם הטוהר שבו.

אבל יש כאן שאלה שנייה: האם היא נידה? בזה פוסקת המשנה, "אם יש עמה דם, טמאה". אם יצא דם יחד עם אותה חתיכת בשר, היא טמאה, לא מחמת החתיכה עצמה, אלא פשוט מפני שיצא דם מגופה. "ואם לאו, טהורה": ואם לא התלווה אליה דם, היא נשארת טהורה.

"רבי יהודה אומר: בין כך ובין כך טמאה." רבי יהודה חולק. בין שנראה דם עם חתיכת הבשר ובין שלא נראה דם כלל, בכל מקרה היא טמאה.

נימוקו הוא כלל שהמשנה עצמה מנסחת: "אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם", אי אפשר שייפתח הרחם בלי דם. כדי שחתיכת בשר תצא מן הרחם, צריך צוואר הרחם להיפתח, ולדעת רבי יהודה פתיחה כזו אינה מתרחשת מעולם בלי דימום כלשהו. לכן השאלה אם נראה דם בפועל אינה מכריעה. עלינו להניח שיצא דם, והיא בכל מקרה במעמד של טמאה.

המאמר המקורי

אות נדה ג:ב

הַמַּפֶּלֶת כְּמִין קְלִפָּה, כְּמִין שַׂעֲרָה, כְּמִין עָפָר, כְּמִין יַבְחוּשִׁים אֲדֻמִּים, תַּטִּיל לַמַּיִם. אִם נִמֹּחוּ, טְמֵאָה. וְאִם לָאו, טְהוֹרָה. הַמַּפֶּלֶת כְּמִין דָּגִים, חֲגָבִים, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, אִם יֵשׁ עִמָּהֶם דָּם, טְמֵאָה. וְאִם לָאו, טְהוֹרָה. הַמַּפֶּלֶת מִין בְּהֵמָה, חַיָּה וָעוֹף, בֵּין טְמֵאִין בֵּין טְהוֹרִים, אִם זָכָר, תֵּשֵׁב לְזָכָר. וְאִם נְקֵבָה, תֵּשֵׁב לִנְקֵבָה. וְאִם אֵין יָדוּעַ, תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כֹּל שֶׁאֵין בּוֹ מִצּוּרַת אָדָם, אֵינוֹ וָלָד: In the case of a woman who discharges an item similar to a shell, or similar to a hair, or similar to soil, or similar to mosquitoes, if such items are red, she should cast them into water to ascertain their nature: If they dissolved, it is blood, and the woman is impure with the impurity of a menstruating woman; and if not, she is pure. In the case of a woman who discharges an item similar to fish or to grasshoppers, repugnant creatures, or creeping animals, if there is blood that emerges with them, the woman is impure with the impurity of a menstruating woman. And if not, she is pure. With regard to a woman who discharges tissue in the form of a type of domesticated animal, undomesticated animal, or bird, whether it had the form of a non-kosher species or a kosher species, if it was a male fetus, then she observes the periods of impurity, seven days, and purity, thirty-three days, established in the Torah (see Leviticus 12:2–5) for a woman who gives birth to a male. And if the fetus was a female, the woman observes the periods of impurity, fourteen days, and purity, sixty-six days, established in the Torah for a woman who gives birth to a female. And if the sex of the fetus is unknown, she observes the strictures that apply to a woman who gave birth both to a male and to a female. Accordingly, she is prohibited from engaging in intercourse for fourteen days, but after that, she will be permitted to engage in intercourse despite a discharge of uterine blood until thirty-three days pass after the seven days she would have been prohibited if the fetus were male. The prohibition to enter the Temple will continue until eighty days have passed from the discharge of the fetus. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: Any fetus that is not of human form is not regarded as an offspring with regard to observance of these periods, and she is permitted to engage in intercourse provided that she does not experience a discharge of uterine blood.

Inspired by R' Micah Greenland