TheWholeTorah.aiBeta

נדה פרק י משנה ב: דם בתולים והלילות שנותנים לכלה

לימוד בחברותא
האזנה לשיעור0:00 / 0:00

נדה, פרק י, משנה ב. המשנה עוסקת בכלה צעירה ובשאלה מתי דם שהיא רואה מתייחס למכת הבתולים ולא לנדה. בית שמאי ובית הלל נחלקים בשלושה מקרים נפרדים, וכל אחד מהם תלוי במידת התפתחותה הגופנית של הכלה בשעת נישואיה.

כלה שלא הגיע זמנה לראות

המקרה הראשון: "תינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת", נערה שעדיין לא הגיעה לשלב ההתפתחות הגופנית שבו מצפים מאשה לראות דם וסת, ונישאה.

בית שמאי אומרים "נותנין לה ארבע לילות": נותנים לה ארבעה לילות. כל דם שהיא רואה בארבעת הלילות הראשונים לנישואיה מתייחס לקריעת הבתולים, כלומר למכה, ואינו נחשב דם נדה.

בית הלל אומרים "עד שתחיה המכה": עד שתתרפא המכה. כל זמן שהמכה פתוחה, ממשיכים לתלות שהדם בא ממנה ולא מן הנדה.

כלה שהגיע זמנה לראות

המקרה השני: "הגיע זמנה לראות ונישאת", כבר הגיעה לשלב שבו גופה של נערה מפותח דיו כדי שיצפו ממנה לראות דם, אלא שלמעשה לא ראתה מעולם, ובמצב הזה נישאה.

בית שמאי אומרים "נותנין לה לילה ראשון": נותנים לה את הלילה הראשון כולו. כל מה שתמצא במשך אותו לילה נתלה במכת הבתולים, ואינה נעשית נדה בכך.

בית הלל חולקים: "עד מוצאי שבת, ארבע לילות", נותנים לה עד מוצאי שבת, שהם ארבעה לילות. החשבון מבוסס על כך שנישאה ברביעי בשבת, שהוא היום שקבעה המשנה בכתובות לנישואי בתולה. מליל רביעי עד מוצאי שבת יוצאים ארבעה לילות, ובכולם כל דם שהיא רואה מתייחס לבתוליה ולא לנדה.

כלה שכבר התחילה לראות דם

המקרה השלישי: "ראתה ועודה בבית אביה", וסתה כבר התחילה לבוא לפני הנישואין, בעודה נערה בבית אביה.

בית שמאי אומרים "נותנין לה בעילת מצוה": רק הבעילה הראשונה בכלל ההיתר. דם שיוצא ממנה נתלה במכת הבתולים.

בית הלל אומרים "כל הלילה שלה": אין ההיתר מוגבל לאותה בעילה בלבד, אלא הלילה כולו שלה. דם שנמצא בכל שעה שהיא לפני הבוקר עדיין נתלה במכת הבתולים, ואינה נדה בגללו.

בשלושת המקרים, אם כן, המחלוקת אחת היא: עד מתי ממשיכים לתלות את הדם שנמצא במכה, לפני שיש להתייחס אליו כדם נדה. בית שמאי מודדים בשיעורים קבועים (ארבעה לילות, לילה אחד, בעילה אחת), ובית הלל מודדים בכל מקרה ביד רחבה יותר (עד שתחיה המכה, ארבעה לילות, כל הלילה).