נדה, פרק ד, משנה א. המשניות כאן עוסקות באישה שהפילה ובשאלה מתי הפלה כזו גוררת אחריה טומאת לידה. משנתנו מציגה גורם מכריע: כמה זמן עבר מן העיבור. עד נקודה מסוימת בהריון אין עדיין דבר שההלכה יכולה לקרוא לו וולד, ומאותה נקודה ואילך יש.
הקדמה קצרה: היולדת זכר טמאה שבעה ימים ואחריהם שלושים ושלושה ימי דם טוהר; ביולדת נקבה, ארבעה עשר ימי טומאה ואחריהם שישים ושישה ימי דם טוהר.
יום הארבעים ויום הארבעים ואחד
המשנה פותחת במקרה של "המפלת ליום ארבעים": ההפלה אירעה ביום הארבעים להריון, או בכל זמן קודם לכן בתוך אותם ארבעים יום ראשונים הנמנים מן העיבור. במקרה כזה הדין הוא "אינה חוששת לוולד": אין תולים בה חשש לידה כלל. כל אותה תקופה ראשונה היא הזמן שבו העובר עדיין מתעצב ונוצר, ולכן מה שיצא לא הגיע עדיין להגדרה ההלכתית של וולד.
אבל אם ההפלה הייתה "ליום ארבעים ואחד", ביום הארבעים ואחד ואילך, אזי "תשב לזכר ולנקבה ולנדה". שלוש אפשרויות נפרדות נידונות עתה לחומרה בבת אחת: שמא נולד זכר, שמא נולדה נקבה, ושמא נעשתה נדה. התוצאה למעשה: ארבעה עשר ימי טומאה ודאית, ולאחריהם כל דם שתראה אינו מקבל מעמד של דם טוהר, אלא נחשב כדם נדה ומטמא אותה. ומדוע לצרף את שלושתן? משום שבשלב מוקדם כל כך אי אפשר לזהות דבר. אין במה שיצא סימן המגלה את מינו, וייתכן באותה מידה שלא היה כאן עובר כלל אלא דם בלבד.
שיטת רבי ישמעאל
"רבי ישמעאל אומר": רבי ישמעאל מחלק בין המקרים. מ"יום ארבעים ואחד" ואילך רובצות עליה שתי חומרות בלבד, חומרי יולדת זכר וחומרי נדה, ובלשון המשנה, "תשב לזכר ולנדה". ואילו מערכת שלוש החומרות כולה, "תשב לזכר ולנקבה ולנדה", חלה רק מ"יום שמונים ואחד", הוא היום השמונים ואחד.
טעמו מפורש במשנה: "שהזכר נגמר לארבעים ואחד, והנקבה לשמונים ואחד", עובר זכר משלים את יצירתו לאחר ארבעים ואחד יום, ואילו עובר נקבה משלים את יצירתו רק לאחר שמונים ואחד יום. לפיכך הפלה שבין היום הארבעים ואחד ליום השמונים אינה יכולה להיות נקבה, שהרי נקבה עדיין לא נוצרה, ואין מקום לנהוג בחומרות של יולדת נקבה.
פסק החכמים
"וחכמים אומרים": חכמים חולקים. לדעתם, "אחד בריית הזכר" ו"אחד בריית הנקבה": בין שהעובר זכר ובין שהוא נקבה, תהליך היצירה אחד הוא, ובשני המקרים, "זה וזה לארבעים ואחד", נשלמת היצירה לאחר ארבעים ואחד יום. נמצא שהקו המפריד בין יום ארבעים ואחד ליום שמונים ואחד בטל לגמרי, ודין אחד נוהג בכל התקופה מיום הארבעים ואחד ואילך: אישה שהפילה נוהגת בחומרי יולדת זכר, בחומרי יולדת נקבה ובחומרי נדה.
וההלכה כדברי חכמים.