נידה, פרק ב, משנה א. בפרק הראשון למדנו על ארבע נשים שאמרו בהן חכמים דיָּהּ שעתה, שדי לה בשעת הראייה בלבד: בתולה, נערה שעדיין לא ראתה דם מעולם; מעוברת, שהיא נושאת ולד; מניקה, המניקה את בנה; וזקנה, שכבר עברו עליה שנות הראייה. אם ראתה אחת מהן דם, טומאתה מתחילה משעה זו ואינה למפרע כלל. משנתנו באה להזהיר שקולא זו אינה פטור מאחריות. היא עוברת לעניין בדיקות, בדיקות פנימיות, ומפרטת על מי הן חלות ובאילו זמנים.
קולא אינה היתר
"אף על פי שאמרו דיה שעתה", אף שחכמים הגבילו את טומאתן של נשים אלו לשעת הראייה בלבד, "צריכה להיות בודקת", האשה חייבת בכל זאת לבדוק את עצמה. הדברים נאמרו באשה העוסקת בטהרות, מאכלים וכלים שיש לשמור על מעמדם הטהור; היא בודקת בפנים כדי שמצבה יהיה ידוע לה ולא ייפסד דבר מן המסור בידה.
שתי נשים שאין הבדיקה מועילה להן
המשנה מונה שתיים שאינן בכלל חיוב זה. "חוץ מן הנדה": הנדה יוצאת מן הכלל, שהרי טומאתה כבר קבועה ועומדת, ואין לבדיקה מה לברר. ולא היא לבדה: "והיושבת על דם טוהר", אשה בימי דם הטוהר שלאחר הלידה, אף היא פטורה. נזכיר שהיולדת טמאה שבעה ימים בלידת זכר וארבעה עשר יום בלידת נקבה. משעברו ימים אלו מתחילים ימי דם טוהר, שלושים ושלושה יום בזכר ושישים ושישה יום בנקבה, וכל דם שתראה בהם אינו מטמא כלל. וכיוון שמציאת דם באותם ימים משאירה אותה טהורה בכל מקרה, אין הבדיקה מועילה לה כלום.
בדיקות סביב תשמיש עם בעלה
"ומשמשת בעדים": אותה אשה העוסקת בטהרות משתמשת בעדים, מטליות בדיקה, בשעת תשמיש המיטה: בדיקה אחת לפני התשמיש ושנייה לאחריו, כדי שלא יהיה ספק במצבה באותה שעה.
וגם כאן שתיים יוצאות מן הכלל: "חוץ מיושבת על דם טוהר ובתולה שדמיה טהורים". האחת היא היולדת בימי דם טוהר שלה. השנייה היא נערה שעדיין לא התחילה לראות דם, שדמיה טהורים, לפי שאין תולים אותם ברחם. בשתיהן אין הדם שיימצא על העד מטמא אותן, ולפיכך אין טעם בבדיקה.
זמני הבדיקות שבכל יום
"ופעמים צריכה להיות בודקת": אשה העוסקת בטהרות בודקת את עצמה שתי פעמים בכל יום: "בשחרית ובין השמשות", בבוקר ושוב לעת בין השמשות, לאחר שקיעת החמה. "ובשעה שעוברת לשמש את ביתה", ובדיקה נוספת נעשית כשהיא עומדת לשמש עם בעלה.
חיוב נוסף באשת כוהן
"יתרות עליהן כהנות": קבוצה אחת חייבת בדבר נוסף על כל האמור, הכהנות, נשות כוהנים האוכלות תרומה. "בשעה שהן אוכלות בתרומה": בשעה שהיא באה לאכול תרומה היא בודקת, ומבררת את טהרתה קודם שתאכל.
"רבי יהודה אומר: אף בשעת עברתן מלאכול בתרומה". רבי יהודה סובר שצריכה בדיקה גם בגמר אכילתה. מה שמטריד אותו הוא השאריות, שכוהן אחר עשוי לבוא ולאוכלן אחריה. בדיקה בשעה שסיימה מראה שמה שהותירה לא נפסד ושהתרומה שנשארה טהורה.
ההלכה אינה כרבי יהודה. אנו נוהגים כתנא קמא: כוהנת בודקת את עצמה קודם שאוכלת תרומה, ואין דורשים ממנה בדיקה לאחר שסיימה.