ראינו כי אם נתמלא כל הגוף בנגע, חוץ מקצה אבר אחד בלבד, אין זה נחשב שפרח הנגע על כל הגוף. המשנה באה ומבארת את דין ראשי האברים:
"כל פריחת ראשי אברים שבפריחתן טהרו":
בכל פעם שהנגע פורח אף על אזור ראשי האברים - כגון קצה אצבעו של האדם - ובפריחה זו נתמלא כל הגוף כולו, אדם שהיה טמא עד עתה מחמת צרעתו נעשה טהור.
"כשיחזרו - טמא":
כאשר נעלם הנגע אפילו מאותו חלק בלבד של הגוף, חוזר האדם ונטמא, שכן שוב אין הנגע פרוש על פני כל הגוף.
"כל חזירת ראשי אברים שבחזירתם טימאו":
בכל פעם שהנגע נעלם מראשי האברים: אדם שנטהר משום שהנגע התפשט על פני כל גופו - משנעלם הנגע מאותו אזור, חוזר ונטמא.
"נתכסו" - אם נתכסה אותו חלק בגוף בנגע פעם נוספת, טהור - חוזר ונטהר.
"נתגלו" - אם נעלם הנגע מאותו אזור, טמא - חוזר ונטמא.
"אפילו מאה פעמים" - וכן חוזר חלילה בכל פעם ופעם.
לסיכום: זוהי נקודתה העיקרית של המשנה: אף אם נעלם הנגע מאותו חלק קטן של הגוף או חזר ופרח בו, בכל פעם ופעם משתנה מעמדו של האדם - הוא נטמא מחדש בצרעת או מאבד את מעמד הצרעת ונטהר - ללא קשר למספר הפעמים שהדבר מתרחש.