נגעים, פרק ב, משנה ד. הפרק כולו עוסק בתנאים שבהם אפשר לקיים ראיית נגעים כהלכה: גון עורו של הנראה, שעת היום והאור שבה, וכאן, כוח ראייתו של הכהן עצמו ומידת האור שבבית הנבדק.
כהן שראייתו לקויה
פתיחת המשנה: "כהן הסומא באחת מעיניו, או שכהה מאור עיניו, לא יראה את הנגעים", כלומר כהן שאבד את ראייתו בעין אחת, או שאור עיניו נחלש, פסול לראות נגעים. התוספות יום טוב מדייק בהבדל שבין שני הפסולים: כהיית המאור פוסלת רק כשהיא בשתי העיניים, אבל אם עין אחת כהה והשנייה רואה כתקנה, ראייתו ראייה. הסומא חמור מזה, ואף בעין אחת בלבד הוא פסול.
"שנאמר לכל מראה עיני הכהן": התורה תלתה את ההכרעה בכל מה שעיני הכהן יכולות לקלוט, וראייה שנחלשה אינה בכלל השלמות הזאת. ובאותן מילים עצמן נכלל תנאי נוסף, שנלמד במשנה הקודמת לשלנו: אור היום שבו נעשית הראייה צריך להיות במלוא כוחו, ומשום כך רק שעות מסוימות כשרות לראיית נגעים. השלמות נדרשת אפוא פעמיים, בעין הרואה ובאור המאפשר לה לראות.
בית אפל
"בית האפל, אין פותחין בו חלונות", אין קורעים בו חלונות להכניס אור. כאן מדובר בנגעי בתים, שהתורה בפרשת מצורע מתארת בהם את המראות של ירקרק ואדמדם, גון ירוק או אדמדם הנראה בקיר הבית. אדם או בגד מוציאים אותם לאור היום ואין רואים אותם בתוך הבית כלל, אבל בית אינו זז ממקומו: הכהן חייב להיכנס ולראות את הקיר במקום שהוא עומד. משנתנו מלמדת שאף על פי כן אין משפרים לו את התנאים.
הרב מבאר זאת מלשון הכתוב "כנגע נראה לי", כמראה נגע נראה לי: לי ולא לנרי, לי ולא לנר שבידי. ההכרעה חייבת להישען על מה שעינו של הכהן קולטת באור הטבעי של החדר, ולא על אור שהוא מכניס מבחוץ. מכאן אמרו חכמים: בית אפל אין פותחין לו חלונות.
התוספות יום טוב מביא הבנה אחרת בשם המהר"ם. לדבריו נראה שהכוונה היא שאם החלונות סגורים, לא יראה הכהן את הנגע עד שיפתחם, וכך אכן מוכח מן התוספתא, שאמרה: בית אפל שחלונותיו סתומים, פותח את החלונות ורואה את נגעו. ואם כן, מה כוונת משנתנו באומרה שאין פותחין לו חלונות? לפי המהר"ם, משנתנו עוסקת בבית שאין בו חלונות כלל, ומלמדת שאסור ליצור בו חלונות חדשים. אבל בית שיש בו חלונות והם רק סגורים עתה, פותחם ורואה את הנגע. הרב, כפי שראינו, מפרש את המשנה אחרת, ואינו מתיר לפתוח את החלון לצורך הראייה.
וכך המשנה סוגרת את המעגל שפתחה: הכהן צריך להביא אל הנגע עיניים שלמות, וצריך לראותו באור שנמצא שם מעצמו, לא בעזרת נרו, ולפי שיטת הרב אף לא בעזרת חלונות שנפתחו לצורך השעה.