נגעים, פרק י"ב, משנה ד. הפרק הזה עוסק בנגעי בתים, בצרעת הפורצת בבית. כבר למדנו שרק בית שכתליו בנויים משלושה חומרים ראוי לקבל את הטומאה הזאת: אבנים, עפר ועץ, וכל אחד מן הכתלים צריך שיהיו בו שלושתם. עכשיו פונה המשנה אל הראשון שבחומרים ושואלת כמה אבנים צריכות להיות בבית כדי שתחול בו טומאה.
הקדמת הרמב"ם: שיעור של שני גריסים
לפני שנכנסים למשנה עצמה, כדאי לשמוע כיצד מעמיד הרמב"ם את כל הדיון בפירוש המשניות שלו. יש דבר שצריך לדעת מלכתחילה, הוא כותב: בנגעי בתים שיעור הנגע הוא שני גריסים. ומדוע שניים? משום שהפסוק המתאר את ראיית הכהן כופל את המילה נגע בתוך פסוק אחד ("והנה הנגע"), ומן הכפילות הזאת דורש הספרא שאין הבית מיטמא בפחות משיעור כפול, שני גריסים.
זהו הכמות. מה שבאה משנתנו לדון בו הוא כיצד צריכה הכמות להיות פרוסה: על כמה אבנים, ובאיזה מקום בכותל.
רבי ישמעאל: ארבע אבנים
שואלת המשנה, "וכמה אבנים יהו בו", כמה אבנים צריכות להיות בבית? "רבי ישמעאל אומר, ארבע", רבי ישמעאל קובע את המספר בארבע, וטעמו מובא: אין כלום "עד שיראה כשני גריסים", עד שייראה שטח בשיעור שני גריסים, בין שהוא פרוס "על שתי אבנים", על זוג אבנים, ובין שהוא מכונס "או על אבן אחת", על אבן יחידה.
רבי ישמעאל תובע שני גריסים בכל כותל וכותל, ותובע שיהיה בכל כותל לכל הפחות אבן אחת נגועה. אבל מאחר שהוא מתיר לשני הגריסים לשבת על אותה אבן עצמה, יכול הבית להגיע לשיעור באבן נגועה אחת בכל כותל: ארבעה כתלים, אבן אחת בכל אחד מהם, שני גריסים על כל אבן כזאת, ובסך הכול מינימום של ארבע אבנים ושמונה גריסים בבית.
רבי עקיבא: שמונה אבנים
"רבי עקיבא אומר, שמונה", רבי עקיבא מעמיד את המספר על שמונה, וגם כאן טעמו מפורש: שני הגריסים צריכים להיראות "על שתי אבנים", חלוקים בין שתי אבנים, "לא על אבן אחת", ולא מרוכזים על אחת. לדעת רבי עקיבא אין שני הגריסים של הכותל נדחסים לעולם על אבן אחת. לפיכך כל כותל צריך זוג אבנים, כל אחת נושאת גריס של נגע, וארבעה כתלים ובכל אחד שתי אבנים עולים לשמונה אבנים בסך הכול.
רבי אלעזר ברבי שמעון: שמונה אבנים בזוויות
אחר כך מובאת דעה שלישית, דעתו של רבי אלעזר ברבי שמעון. גם הוא מדבר על שני גריסים הנראים על שתי אבנים, אלא שהוא מוסיף תנאי: "כשתי קצוות בזוויות", בצורת שני פסים בפינות, "אורכו כשני גריסים ורוחבו כגריס", שהנגע מודד שני גריסים לאורכו וגריס אחד לרוחבו.
הרמב"ם מצביע על מקור הקריאה הזאת. התורה מציבה את הנגע "בקירות הבית", ורבי אלעזר ברבי שמעון מבין מכאן את המקומות שבהם כותל אחד נפגש עם חברו, כלומר הזוויות. תארו לעצמכם רצועת נגע ברוחב גריס המתחילה על אבן הפינה של כותל אחד וממשיכה מסביב לזווית אל אבן הפינה של הכותל הנפגש עמו בזווית ישרה: הרצועה נמשכת שני גריסים לאורך וגריס אחד לרוחב, ורוכבת על הפינה. בבית יש ארבע זוויות, ולכן גם דעה זו מגיעה לשמונה אבנים. כדאי לציין שזו השיטה שרש"י נוקט בפירושו על החומש.
ההלכה
הלכה כרבי עקיבא: שמונה אבנים, זוג בכל אחד מארבעת הכתלים, וכל אבן מן הזוג נושאת נגע בשיעור גריס, בלי דרישה שיהיו דווקא בזוויות.