נגעים, פרק י, משנה ג. הפרק הזה עוסק בנתקים, הנגעים המופיעים במקומות השיער שבגוף האדם, בראש או בזקן. הם נקראים נתקים מלשון לנתק, שעל ידי הנגע השיער מתרופף, נושר ונעקר ממקומו. שלא כנגע שבעור הבשר, אין הנתק מוגבל לארבעת מראות הלבן ולתערובותיהם האדמדמות; כל מראה חריג באותם מקומות יכול להיות נתק. הנתק עובר שני שבועות של הסגר, ויש בו שני סימני טומאה: שער צהוב דק, שתי שערות צהובות דקות (רבי עקיבא מפרש דק במשמעות קצר), ופסיון, התפשטות, שאין קובעים אותה אלא לאחר השבוע הראשון. משנתנו בודקת את הסימן הראשון לעומק: היכן בתוך הנתק צריכות השערות הצהובות להימצא, והאם צריכות הן להיווצר לאחר הנתק או שאפשר שקדמו לו.
רבי יהודה: מקום עמידתן של השערות אינו משנה
"שער צהוב דק מטמא מכונש ומפוזר, מבוצר ושלא מבוצר, הפוך ושלא הפוך, דברי רבי יהודה."
זכור שכשמדובר בשיער כסימן בצרעת, הכוונה תמיד לשתי שערות, שתי שערות במקום אחד. עכשיו אומרת המשנה שהשערות הצהובות והקצרות הללו מטמאות בכל מצב שהוא: מכונש, כששתי השערות עומדות יחד במקום אחד, או מפוזר, כשהן מרוחקות זו מזו בתוך הכתם שמראהו שונה. מבוצר, כשהן מכונסות באמצעו ממש של הנתק, או שלא מבוצר, כשאינן באמצע אלא נוטות לעבר שוליו.
ואחר כך הזוג השלישי: הפוך ושלא הפוך. זכור שבבהרת שבעור הבשר, הבהרת צריכה לבוא תחילה ואחר כך להפוך את השערות השחורות ללבנות; הבהרת היא שצריכה להיות מהפכת, הגורם לשינוי. כאן, אומר רבי יהודה, אין דרישה כזו כלל. אין זה משנה אם מראה הנתק היה שם קודם והפך את השערות לצהובות, או שהשערות הצהובות כבר עמדו שם ואחר כך הופיע הנתק והתפשט סביבן. בין כך ובין כך הסימן קובע.
רבי שמעון: רק הפוך, והקל וחומר שלו
"רבי שמעון אומר, אינו מטמא אלא הפוך." רבי שמעון סובר שאין השערות הצהובות סימן טומאה אלא אם נעשו לאחר הנתק, כלומר רק אם המראה הוא שהפך אותן לצהובות.
והוא תומך בכך בקל וחומר: "אמר רבי שמעון, ודין הוא", וודין כאן פירושו קל וחומר. "מה אם שער לבן שאין שער אחר מציל מידו, אינו מטמא אלא הפוך." התבונן בשער לבן שבבהרת. שם אין שיער אחר מציל את האדם: יכולות להיות בבהרת אלף שערות שחורות, ואף על פי כן, אם שתי שערות שחורות נהפכו ללבנות, הרי זה סימן טומאה והמצורע מוחלט. נמצא ששער לבן הוא הסימן החזק יותר, ואף על פי כן אינו מטמא אלא כשהוא הפוך, כשהבהרת קדמה לשיער והיא שגרמה לשינוי.
"שער צהוב, ששער אחר מציל מידו, אינו דין שלא יטמא אלא הפוך." בשער צהוב של נתק, שיער אחר כן מציל את האדם: נוכחותו של שיער שחור מבטלת את טומאת הנתק. וכפי שכותב תפארת ישראל, אף במקום שיש בנתק שתי שערות צהובות, אם יש עמהן שתי שערות שחורות האדם טהור. נמצא שסימן זה הוא החלש מבין השניים. ואם הסימן החזק צריך הפוך, קל וחומר שהחלש יהיה מוגבל לא פחות ממנו, ולא יטמא אלא כשהוא הפוך.
תשובת רבי יהודה מלשון הפסוקים>"רבי יהודה אומר, כל מקום שצריך לומר הפוך, אמר הפוך." רבי יהודה משיב שהתורה מדייקת בלשונה: כל מקום שהיה צריך לחול בו דין הפוך, אמרה אותו התורה במפורש. בבהרת היא מדברת בשיער שהפך לבן, שנהפך ללבן.
"אבל הנתק, שנאמר בו ולא היה בו שער צהוב, מטמא הפוך ושלא הפוך." אבל בנתק כתבה התורה רק שלא היה בו שער צהוב, בלי להזכיר כלל שהשיער נהפך לצבע זה. הפסוק מדבר סתם על מציאותו או היעדרו של שער צהוב בנתק, ולא על שינוי שנגרם על ידי הנתק. לפיכך הסימן מטמא בין כך ובין כך, בין שקיבל השיער את צבעו לאחר שהופיע המראה ובין שהיה צהוב עוד לפני שהקיף אותו הנתק.
הרב פוסק שהלכה כרבי יהודה: אין דין הפוך נוהג בנתק כלל. שתי שערות צהובות בנתק מטמאות את האדם בכל מקום שהן עומדות בתוכו, מכונשות או מפוזרות, באמצע או בשוליים, ובין שהנתק הוא שעשה אותן צהובות ובין שמצא אותן שם מכבר.
"רבי יהודה אומר, כל מקום שצריך לומר הפוך, אמר הפוך." רבי יהודה משיב שהתורה מדייקת בלשונה: כל מקום שהיה צריך לחול בו דין הפוך, אמרה אותו התורה במפורש. בבהרת היא מדברת בשיער שהפך לבן, שנהפך ללבן.
"אבל הנתק, שנאמר בו ולא היה בו שער צהוב, מטמא הפוך ושלא הפוך." אבל בנתק כתבה התורה רק שלא היה בו שער צהוב, בלי להזכיר כלל שהשיער נהפך לצבע זה. הפסוק מדבר סתם על מציאותו או היעדרו של שער צהוב בנתק, ולא על שינוי שנגרם על ידי הנתק. לפיכך הסימן מטמא בין כך ובין כך, בין שקיבל השיער את צבעו לאחר שהופיע המראה ובין שהיה צהוב עוד לפני שהקיף אותו הנתק.
הרב פוסק שהלכה כרבי יהודה: אין דין הפוך נוהג בנתק כלל. שתי שערות צהובות בנתק מטמאות את האדם בכל מקום שהן עומדות בתוכו, מכונשות או מפוזרות, באמצע או בשוליים, ובין שהנתק הוא שעשה אותן צהובות ובין שמצא אותן שם מכבר.