נגעים, פרק א, משנה ג. הפרק הראשון של המסכת עוסק כולו במראות הנגעים, גוני הלבן שהנגע שבעור יכול להיראות בהם, מן הלבן הזוהר של השלג ועד הלבנים הכהים ממנו. משנתנו מוסיפה קבוצת מראות נוספת: מה דינו של לבן שאינו לבן צח כלל, אלא מעורב בו גם אדום.
התנא קמא כאן הוא רבי ישמעאל, והמונח שהוא נוקט לתערובת כזו הוא פתוך, כלומר מעורב. וכך הוא מלמד: "הפתוך שבשלג כיין המזוג בשלג": כשמתערב אדום בלבן הבהיר שבכולם, בלבן של שלג, המראה היוצא מכך דומה ליין שנמזג בשלג. "הפתוך שבסיד כדם המזוג בחלב": התערובת שבלבן של סיד נראית כדם שנמזג בחלב. "דברי רבי ישמעאל".
התוספות יום טוב עומד על תמיהה שבאופן שבו בנויות שתי ההשוואות הללו. במראה השלג ממחישה המשנה את התערובת ביין הנמזג בשלג עצמו, ונשארת באותו חומר ממש. אבל במראה הסיד אין היא מדברת על אדום המעורב בסיד, אלא עוברת לדם המעורב בחלב. מדוע השינוי? הוא מבאר שהדבר תלוי בטבעם של החומרים. השלג רך וספוגי, והיין נבלע ומתערב בו בקלות, ולכן השלג עצמו יכול לשמש דוגמה. הסיד לעומת זאת קשה, והאדום אינו מתערב בו באופן שיֵצא ממנו גון אחיד ונראה לעין. כדי להעביר את מראהו של נגע שלבנוניתו כלבן של סיד ובו נטייה לאדמימות, נוקטת המשנה חומר לבן אחר, חלב, שהדם אכן מתערב בו, ושם רואים בדיוק את המראה שעליו מדובר.
הדעה השנייה במשנה היא של רבי עקיבא, והוא זונח לחלוטין את המילה פתוך. הוא מתאר את גוון האדמימות במונח אדמדם, שפירושו אדום חזק, ומחיל אותו "שבזה ושבזה", גם על לבן זה וגם על לבן זה. המילה אדמדם לקוחה ישירות מפסוקי הפרשה. מדוע ינקטו שני תנאים לשון שונה לאותה תופעה עצמה? המלאכת שלמה מיישב שאף שהתורה מאריכה בדיני נגעים בפרשות תזריע ומצורע, רוב רובן של ההלכות במסכת זו נמסרו כתורה שבעל פה, מרב לתלמיד. וכיוון שאדם חייב לשנות בלשון רבו כפי שקיבל מרבותיו, יש להסיק שרבותיו של רבי ישמעאל נקטו את הלשון פתוך, ורבותיו של רבי עקיבא לימדו את הלשון אדמדם.
המחלוקת ביניהם עמוקה יותר ממחלוקת בלשון. לדעת רבי עקיבא, גון האדמימות בשני הלבנים, זה של שלג וזה של סיד, דומה ליין המעורב במים: "כיין המזוג במים". ועם זאת אין השניים זהים, שכן הם נחלקים בעוצמת המראה. בנגע שלבנוניתו כשלג האדום נראה "עזה", חזק ובולט, לפי שהלבן שתחתיו הוא הבהיר שבכולם. ובנגע שלבנוניתו כסיד, אותו גוון עצמו של יין ומים נראה "דיהה ממנו", חלש וכהה יותר מן האדמדם שבמראה השלג.
נמצא שני התנאים נותנים לנו שתי דרכים לשרטט את התערובות האדמדמות: רבי ישמעאל בשתי השוואות נפרדות, יין בשלג ודם בחלב, ורבי עקיבא בהשוואה אחת, יין במים, המופיעה פעם בעוצמה ופעם בחלישות, הכול לפי הלבן שבו היא נתונה.