נגעים, פרק י', משנה א'. עד כאן עסקו המשניות בנגעים העולים על עור הבשר ועל המכה, ומכאן אנו עוברים לפרשה נפרדת לגמרי בתורה: הנתק, הנגע העולה בראש או בזקן, כלומר במקומות הגוף המכוסים בשיער. דיניו מפורשים בתורה בויקרא י"ג, כ"ט-ל"ז, ומכיוון שכללי היסוד שם שונים מצרעת עור הבשר, פותחת המשנה את הפרק ומעמידה את אותם כללים במשפט אחד.
"הנתקים מטמאין בשני שבועות בשני סימנין: בשער צהוב דק ובפסיון." הנתקים נטמאים במשך שני שבועות ובשני סימנים: שיער צהוב דק ופסיון (התפשטות).
שני שבועות: הכוהן הרואה את הנתק מסגיר את האדם שבוע, בודק אותו, ואם לא נתחדש דבר מסגירו שבוע שני. רק לאחר הבדיקה השנייה, אם לא נראה סימן טומאה, הוא נפטר. זהו אותו משך הסגר המוכר לנו מצרעת העור, ובניגוד לשחין ולמכווה, שאין הסגרם יותר משבוע אחד.
שני סימנים, ולא יותר. בצרעת עור הבשר היו שלוש דרכים שבהן נטמא הנגע: שער לבן, מחיה ופסיון. בנתק נתנה לנו התורה שער צהוב דק, שיער שהצהיב בתוך הקרחת, ופסיון, התפשטות הנתק מעבר לגבולות שקצב הכוהן. שיער לבן ומחיה אין להם כאן מעמד כלל. ואדרבה, בנתק השיער השחור הצומח בתוכו הוא סימן טהרה.
לאחר מכן פונה המשנה להגדרה המדויקת של אותו שיער צהוב. "דק" מתפרש "לקוי", שיער דק וחלוש ולא מלא וחזק, ותנאי המשנה ממשיכים ונחלקים אם שיער כזה מטמא בכל אורך שיהיה, קצר או ארוך, או שאינו מטמא אלא כשהוא קצר.
ומשעמדנו על שני היסודות הללו, משך ההסגר ושני הסימנים שהוא נוהג בהם, יכולות המשניות הבאות להיכנס לפרטי הדרך שבה בודקים את הנתק, קוצבים אותו ופוסקים בו.