מקוואות, פרק ו, משנה יא. הפרק שלנו עוסק במקווה סמוך למקווה, גוף מים אחד הנח לצד חברו, ובשאלה מתי מקווה פסולה פוסלת את המקווה הכשרה שלידה. משנתנו מציגה עוד מצב מעין זה, והפעם בתוך המרחץ.
"המטהרת שבמרחץ": בריכת השטיפה שבמרחץ. הנוהג היה שהרחצה נעשית בשני שלבים. אדם היה נכנס תחילה לאמבט אחד, שבו המים החמים יותר, ומשם היה מקובל לצאת אל הבריכה הסמוכה ולהצטנן בשנייה.
המשנה מציירת את שתי הבריכות במדרון, אחת מעל חברתה. "התחתונה מלאה שאובין": הבריכה התחתונה מלאה מים שאובין. "והעליונה מלאה כשרין": העליונה מכילה ארבעים סאה של מי גשמים, ולפיכך היא מקווה כשרה. אלא שבין שתי הבריכות יש נקב, פתח.
שאלת הנקב
רצוננו להתייחס אל הבריכה הפסולה כאל גוף בפני עצמו, מקווה בצד מקווה שאינם מחוברים, כדי שהמים שאנו מכנסים יישארו כשרים. אלא שבבריכה השאובה יש שלושה לוגין ויותר של שאובין, ואולי כולה מים שאובים. הכול תלוי אפוא ברוחב הנקב שביניהן. אם הנקב רחב עד כדי כך שיש שלושה לוגין ממי השאובין העומדים כנגד המקווה הכשרה דרכו, המקווה שמתמלאת במי גשמים נפסלת.
"אם יש כנגד הנקב שלושה לוגין, פסול": אם יש שלושה לוגין של מים כנגד הנקב שבין שתי הבריכות, המקווה פסולה.
חישוב השיעור
"כמה יהא בנקב ויהא בו שלושה לוגין?" כמה גדול צריך הנקב להיות כדי שנדע שיש בו שלושה לוגין? נעשה את החשבון. שיעור מקווה הוא ארבעים סאה. בכל סאה שישה קבין, ובכל קב ארבעה לוגין. ארבעים סאה עולות אפוא תשע מאות ושישים לוגין, ונמצא ששלושה לוגין הם אחד משלוש מאות ועשרים במקווה.
וזו בדיוק תשובת המשנה: "אחד משלוש מאות ועשרים לבריכה", חלק אחד משלוש מאות ועשרים מן הבריכה. כשהמקווה מחזיקה ארבעים סאה בדיוק, נקב בשיעור אותו חלק מנפחה מלמד שיש שלושה לוגין עומדים כנגד הנקב.
שיטת רבי אליעזר
שיטת רבי אליעזר
רבי אליעזר סובר אחרת, ואף במקרה ההפוך. דמיינו את הבריכות מוחלפות: המים שלמטה הם הכשרים, ואילו הבריכה שמעליהם היא זו שיש בה שאובין. אפילו כאשר שלושה לוגין מאותם מים שאובים עומדים כנגד הנקב המחבר ביניהן, פסק דינו הוא "כשר". לדעתו, מקווה שעדיין מתמלאת במי גשמים אינה נפגמת מכך ששלושה לוגין של מקווה פסולה עומדים כנגדה דרך נקב.
וטעמו: "שלא אמרו אלא שלושה לוגין שנפלו". כל ההלכה ששלושה לוגין פוסלים מקווה בטרם הגיעה לארבעים סאה נאמרה רק בשלושה לוגין שנפלו לתוכה בפועל. כאן לא נפל דבר לשום מקום; המים השאובים נשארים יושבים בבריכה שלהם. הרי זה אפוא מקרה פשוט של מקווה בצד מקווה, שני גופי מים שכנים, ואין האחד פוסל את חברו.