TheWholeTorah.aiBeta

מקוואות פרק ב', משנה ח': הסייד ששכח את עציצו במקווה

לימוד בחברותא
האזנה לשיעור0:00 / 0:00

מקוואות, פרק ב', משנה ח'. הרקע כאן הוא היסוד הגדול של המסכת שלנו: מקווה צריך להיות של מי גשמים, מים הבאים מאליהם, ולא של מים שאובים, מים שנאספו לתוך כלי או שהובאו בידי אדם.

המעשה שלפנינו הוא בפועל: הסייד, זה שירד לתוך בור המקווה כדי לטוח את כתליו בסיד, מן הסתם כדי שהמים לא יזובו מתוכו. ששכח את עציצו בבור, שכח שם למטה בבור עציץ (דלי) משלו, ונתמלאו מים, מימי המקווה נכנסו לתוכו ומילאו אותו. עכשיו יש לו כלי עומד בתוך המקווה ומלא מים. מה דינם של אותם מים?

דינו של רבי אליעזר

רבי אליעזר פותח במקרה שמימי המקווה עולים למעלה משפת העציץ: אם היו המים צופים על גביו כל שהן, כל זמן שהמים מכסים אותו אפילו במשהו. כאן הדין הוא ישבר, שובר את הכלי, ומה שבתוכו נשפך אל המים שסביבו. אותם מים לא קיבלו מעולם את פסול השאובים, ומשני טעמים. העציץ הגיע לשם בשכחה, ששכח, בלי שום כוונה לאסוף בו דבר, וחשוב מזה לרבי אליעזר: המים שבתוכו היו מחוברים לגוף המקווה מן הרגע הראשון, גוף אחד רצוף עמו. מים שלא עמדו לעצמם לעולם, מנותקים ממימי המקווה, אינם נחשבים שאובים.

ואם לאו, אבל אם שפת העציץ עולה למעלה מגובה המים שבמקווה, אז לא ישבר, שבירתו לא תועיל לו כלום. כיוון שאין במקווה עדיין ארבעים סאה, שבירת העציץ בשלב הזה פירושה הכנסת מים שאובים לתוך המקווה. כאן המים שבעציץ עמדו לעצמם, נפרדים מגוף המים שלמטה, שלא כמקרה הראשון שבו השניים היו תמיד אחד.

דברי רבי אליעזר, זו שיטתו של רבי אליעזר, והיא עולה בקנה אחד עם דרכו במקומות אחרים: מים שנכנסו לתוך כלי שלא לדעת, בלי שום כוונה למלאותו, הרי הם בכל זאת מים שאובים.

דינו של רבי יהושע

רבי יהושע אומר, רבי יהושע חולק ופוסק בין כך ובין כך: יחסי הגבהים אינם משנים כלל. בין ששפת הכלי בולטת מעל פני המים ובין שהיא שקועה תחתיהם, התוצאה אחת היא, ישבר: מותר לו לשבור את העציץ, ומה שנשפך ממנו מצטרף למקווה ואינו פוסל אותו.

טעמו של רבי יהושע הוא שהעציץ נתמלא שלא לדעת, נתמלא בלי שום כוונה שמאחוריו. הכלי נשכח שם במקרה וקלט מים מאליו; האדם לא התכוון כלל לאסוף בו מים. ובמקום שאין כוונה כזאת, ההלכה היא שהמים אינם נעשים שאובים, ואינם נפסלים לשימוש במקווה.

הלימוד של המשנה הזאת, אם כן, הוא עד כמה הכול תלוי בכוונתו של אדם. לרבי אליעזר הגורם המכריע הוא אם המים שבכלי נשארו מחוברים למימי המקווה; לרבי יהושע הגורם המכריע הוא שאף אחד לא התכוון כלל לשאוב את המים האלה.