מקוואות, פרק ח, משנה ה. במשנה זו אנו נכנסים להלכות חציצה, אותם דברים החוצצים ומבטלים את הטבילה. אלא שהמשנה פותחת דווקא במקרה שכל עניינו בנקודה אחרת לגמרי: לא אם יש דבר החוסם את המים, אלא אם דבר הנמצא בפיה של אישה יכול לקבל ממנה טומאה בשעה שהיא טובלת.
המעות שבפיה
רוקה של נידה מטמא: כל דבר שהוא נוגע בו נעשה ראשון לטומאה. אבל כל זה רק לאחר שהרוק נעקר ממנה, כלומר "ניכר", ונח על דבר שמחוצה לה. כל זמן שהוא עדיין בתוך פיה ונחשב חלק מגופה, אינו מטמא כלום.
"נידה שנתנה מעות לתוך פיה וירדה וטבלה, טהורה מטומאתן, אבל טמאה היא על גב רוקה." נידה שנתנה מעות לתוך פיה, ירדה למקווה וטבלה. מצד המעות עצמן היא יוצאת טהורה: הן מונחות רפוי בתוך פיה ואינן קשורות לכלום, ולכן אינן חוסמות את המים ואינן נחשבות חציצה. אבל הרוק הוא עניין אחר, והוא משאיר אותה טמאה. שהרי בהכרח מקצתו נח על המעות, ובאותו רגע דינו כרוק שנעקר מגופה, ולפיכך הוא מטמא אותה.
שיער, יד קפוצה ושפתיים לחוצות
"נתנה שערה בפיה, קפצה ידה, קרצה שפתותיה, כאילו לא טבלה." אם נתנה את שערה לתוך פיה, או קפצה את ידה באגרוף הדוק, או לחצה את שפתותיה בחוזקה, טבילתה פסולה. הכלל הוא שכל מקום בגוף צריך להיות "ראוי לביאת מים", כלומר שהמים יוכלו להגיע אליו. אין מחייבים אותה להחזיק את פיה פתוח, אבל אם היא לוחצת אותו וסוגרת בחוזקה, או קופצת את ידה, אין אותו מקום ראוי עוד לביאת מים, והרי זו חציצה.
האוחז באדם ובכלים ומטבילן
"האוחז באדם ובכלים ומטבילן, טמאים." מי שאוחז בחברו או בכלים ומטביל אותם כך, לא עשה ולא כלום: הם נשארים טמאים. שהרי המקום שהוא אוחז בו אינו מניח למים להיכנס, וכל הדבר הנטבל צריך להיות ראוי לביאת מים בכולו.
"ואם הדיח את ידיו במים, טהורים." אם הרטיב תחילה את ידיו במים, טהורים. שכבת המים שבין ידו לכלי מתחברת לשאר מימי המקווה, ולכן אין כאן חציצה כלל, וכל הכלי נחשב טבול. וזהו בדיוק המעשה הנהוג אצלנו בטבילת כלים: הפוסקים מורים שאם אדם עומד להוריד כלי למקווה כשהוא אוחז בו בידו, ירטיב את ידו תחילה.
"רבי שמעון אומר: ירפה כדי שיבואו בהם המים." רבי שמעון סובר שהרטבת היד אינה מספיקה, שהרי אחיזתו עשויה להיות הדוקה עד כדי כך שתמנע את כניסת המים. לדעתו עליו להרפות את אחיזתו, כדי שהמים יגיעו בפועל למקום שהוא אוחז בו.
בית הסתרים ובית הקמטים
המשנה מסיימת בהלכה בטבילת גופו של אדם. "בית הסתרים ובית הקמטים אין צריכין שיבואו בהן המים." מקומות המכוסים שבגוף, כגון תוך האוזן, תוך הפה ותוך החוטם, וכן קמטי הגוף, מקומות שבשר נוגע בבשר, כגון תחת הזרועות, אינם צריכים שהמים יגיעו אליהם ממש. והמקור הוא הפסוק "ורחץ את בשרו במים": מה שצריך שהמים יבואו בו הוא הבשר הנגלה, ולא המקומות המוסתרים שבפנים.