מקוואות, פרק ה, משנה ד. הפרק הזה עובר על מקווי המים הטבעיים שיש בעולם, ושואל על כל אחד מהם באיזה דין הוא נדון: האם הוא מקווה, כלומר כינוס של מימי גשמים, או שהוא מעיין. משנתנו פונה אל הגדולים שבכולם, הימים והאוקיינוסים.
הכול כאן נשען על פסוק בפרשת בראשית. כשנקוו מימי העולם למקום אחד, מספרת התורה שניתן להם שם: "ולמקוה המים קרא ימים", כינוס המים נקרא ימים. חז"ל ראו בזה הרבה יותר מכינוי בעלמא. הפסוק מעמיד את המילה מקווה לצד המילה ימים, ומן ההצמדה הזו למדו שיש בים מאופיו ההלכתי של מקווה. מה בדיוק יש בו, זה מה שהמשניות שלפנינו באות להגדיר.
שיטת רבי מאיר
המשנה פותחת: "כל הימים כמקוה" - כל הימים דינם כמקווה. בכל גוף מים שנדבר, הים התיכון, האוקיינוס האטלנטי, האוקיינוס השקט, הלכתו כהלכת כינוס של מימי גשמים. ומכאן שתי נגזרות למעשה. ראשית, אינו מטהר בזוחלין: אינו מטהר בשעה שהמים נעים, ולכן אין להשתמש במים הזורמים מן הים לטבילה. שנית, אין למימיו דין מים חיים. וכמובן, על שיעור ארבעים סאה אין כאן שאלה כלל, שהרי בים יש את השיעור הזה פעמים אין ספור.
ומנין? "שנאמר ולמקוה המים קרא ימים" - הפסוק עצמו מצמיד את המילה מקווה לימים, ולכן דין הים כדין מקווה. וזה, אומרת המשנה, דברי רבי מאיר.
שיטת רבי יהודה
"רבי יהודה אומר: הים הגדול כמקוה" - רבי יהודה מצמצם את ההלכה במידה ניכרת. רק הים הגדול הוא שדינו כמקווה. ומה מייחד אותו? הוא הים שכל שאר מקווי המים נשפכים אליו בסופו של דבר. הזיהוי שעשה הפסוק בין מקווה לימים נאמר על אותו ים בלבד. כל ים אחר, וכל כינוס מים טבעי אחר בעולם, נדון בדיני מעיין.
רבי יהודה מוצא את החילוק הזה בלשון הפסוק המדויקת. התורה לא כתבה את המילה בלשון יחיד, אלא ימים, בלשון רבים, ולשון הרבים מלמדת על ים שיש בתוכו "מיני ימים הרבה". ורק הים שכל שאר המימות מתכנסים אליו עונה לתיאור כזה.
שיטת רבי יוסי
"רבי יוסי אומר: כל הימים מטהרין בזוחלין" - רבי יוסי סובר שכל הימים מטהרים אף בשעה שמימיהם זורמים, שכן ביסודם דינם כדין מעיין. ואם כן, מה באה התורה ללמד בקוראה לכינוסי המים ימים? לזה: "ופסולים לזבים ולמצורעים ולקדש מהם מי חטאת" - הימים פסולים לזב, למצורע, ולקידוש מי פרה אדומה. בשלושת המקומות הללו דורשת התורה מים נובעים, מים חיים, והפסוק בא לפסול את הים בכך שלימד שאין למימיו דין מים חיים.
אבל לגבי כל שאר דיני מעיין, שכשר אף בפחות מארבעים סאה, ושמטהר בשעה שהמים זוחלים, סובר רבי יוסי שדין הים כדין מעיין לכל דבר.