מקוואות, פרק ב, משנה ד. חכמים קבעו שמים שאובין, מים שנאספו בכלי, פוסלים את המקווה בשעה שהוא עדיין נוצר. אם נפלו שלושה לוגין של מים שאובין לתוך הבור בזמן שעדיין לא נתמלא בארבעים הסאה שהוא צריך ממי הגשמים, אין המקווה כשר לשימוש. השאלה הנידונה כאן היא אם שיעור שלושה לוגין הוא השיעור בכל מצב, או שדי בשיעור קטן יותר כאשר המים השאובין נופלים לבור בתחילה, בשעה שהוא ריק לגמרי ממי גשמים, לעומת נפילתם לאחר שכבר התחילו מי גשמים להתקבץ בו, אף שאין ארבעים הסאה שלמות.
"רבי אליעזר אומר: רביעית מים שאובין בתחילה פוסלין את המקוה", כלומר די ברביעית של מים שאובין בתחילה כדי לפסול את המקווה. רבי אליעזר סובר שכאשר הבור ריק ואין בו מי גשמים כלל, שיעור הפסול קטן בהרבה משלושה לוגין. די ברביעית אחת של מים שאובין, רביע הלוג, שנפלה לתוך הבור הריק לפני שנאספו בו מי גשמים כלשהם, כדי לפסול את המים שבו.
"ושלשה לוגין על פני המים", השיעור המוכר של שלושה לוגין, לדעת רבי אליעזר, נאמר רק כאשר המים השאובין נופלים על פני מים שכבר נמצאים בבור. כלומר, משהתחילו מי גשמים כשרים להתקבץ בבור, אף שלא הגיעו עדיין לארבעים סאה, רק שלושה לוגין של מים שאובין יוצרים בעיה. אבל לבור יבש לחלוטין, בתחילת מילויו, אפילו רביעית מספיקה לפסול.
"וחכמים אומרים: בין בתחלה בין בסוף שיעורן שלשה לוגין", כלומר בין בתחילה בין בסוף השיעור אחד הוא. חכמים חולקים וסוברים שהשיעור אחיד. בין שהמים השאובין נכנסים בתחילה, לפני שהגיעו מי גשמים כלל, ובין שנכנסים אחר כך, לאחר שכבר התקבצו בבור מי גשמים, השיעור שווה בשני המצבים: רק שלושה לוגין של מים שאובין פוסלים את המקווה.
למעשה בימינו, לפני שממלאים את המקווה מקפידים שהבור יהיה יבש לחלוטין, בלי שיהיה בו אפילו שמץ קטן של מים שאובין, כדי שיתמלא במי גשמים בלבד עד שיגיע לארבעים הסאה שלו.