מקוואות, פרק ח, משנה ג. משנתנו ממשיכה בעניין טומאת קרי. מלבד הדין שבתורה עצמה, קבעו חז"ל מקרים שבהם אדם נחשב בעל קרי מדרבנן, מחשש שהיה שם שמץ של קרי אף בלא יציאה ברורה. שלושה נושאים כאלה מובאים במשנה זו: טיפות חריגות בשעת השתנת מים, מי שהרהר בלילה, ואישה הפולטת זמן מסוים לאחר תשמיש.
המקרה הראשון הוא "המטיל טיפין עבות מתוך האמה": אדם שיצאו ממנו טיפות עבות וכבדות בשעה שהשתין. אדם כזה טמא, ואין הבדל אם יצאו הטיפות בתחילת ההשתנה או בסופה, שכן טיפות בעלות מרקם כזה קרובות באופיין לקרי עצמו. המשנה מייחסת הלכה זו ל"דברי רבי אלעזר חסמא", רבי אלעזר חסמא, שדעתו היא התנא קמא של משנתנו.
לאחר מכן פונה המשנה למי שאירע לו דבר בלילה: "המהרהר בלילה", מי שחלם בלילה שבא על אישה, "ועמד", וקם ממיטתו, "ומצא בשרו חם", ומצא שבשרו במקום הרלוונטי חם. הדין הוא טמא, מחשש שאכן הייתה יציאה ושהיא נמחתה או התייבשה בטרם הבחין בה.
פולטת שכבת זרע וכוחה של שכבת הזרע
עתה עוברת המשנה לפולטת שכבת זרע: אישה שזמן מסוים לאחר התשמיש פולטת פליטה שעשויה עדיין להכיל שכבת זרע מאותו תשמיש. שכבת זרע שומרת על כוחה לטמא רק במשך פרק זמן מוגבל, והתנאים נחלקו כמה זמן נמשך פרק זה.
לפי הדעה הראשונה, "הפולטת שכבת זרע ביום השלישי טהורה": אם הפליטה אירעה ביום השלישי שלאחר התשמיש, האישה טהורה. תנא זה סובר שהזרע שומר על כוחו במשך שני ימים, וכיוון שהגיע היום השלישי כבר נעשה נסרח, מקולקל וחסר כוח, ושוב אינו מטמא. על כך מצרף רבי אלעזר בן עזריה את הכלל של "מקצת היום ככולו", שחלק מן היום נחשב כיום שלם, והוא מחיל אותו בשני קצות החשבון: תשמיש שאירע בסוף היום מונה את אותו יום כיום שלם, וכן יום הפליטה נמנה כיום שלם מן הרגע שנכנס.
למעשה: תשמיש שהיה ביום ראשון מעט לפני השקיעה כבר קובע את יום ראשון כיום הראשון; יום שני הוא היום השני; ומשנכנס יום שלישי, כבר אנו ביום השלישי, ולכן פליטה באותה שעה מותירה אותה טהורה.
רבי ישמעאל נוקט דרך אחרת: "פעמים שהם ארבע עונות, פעמים שהם חמש, פעמים שהם שש". השיעור אינו מספר קבוע של ימים אלא משתנה לפי הנסיבות, פעמים ארבע עונות, פעמים חמש, פעמים שש. עונה בלשון המשנה היא מחצית היממה, לילה או יום; בכל יום שלם יש אפוא שתי עונות, ובחשבון שעות זמניות אורכה של עונה כשתים עשרה שעות.
וכך נוצרים שלושת החשבונות:
- אם היה התשמיש ביום ראשון בשעות היום, מעט לפני השקיעה, כל פליטה עד כניסת היום הרביעי מטמאת אותה. נותרים יום שני ויום שלישי, שני ימים שלמים, וזהו ארבע עונות.
- אם היה התשמיש בסוף ליל ראשון, טומאתה נמשכת רק עד כניסת ליל רביעי, והחשבון הוא חמש עונות: שעות היום של יום ראשון יחד עם יום שני ויום שלישי.
- ואם היה התשמיש בתחילת ליל ראשון, ממש עם כניסת מוצאי שבת, מגיעים לשש עונות.
"רבי עקיבא אומר לעולם חמש", רבי עקיבא סובר שלעולם השיעור הוא חמש עונות, שכן לדעתו השיעור הוא שישים שעות משעת התשמיש.
יש עוד דעה שמשנתנו אינה מביאה, והיא מובאת בגמרא בשבת, בדף פ"ו עמוד ב: החכמים מודדים שבעים ושתיים שעות תמימות, מזמן התשמיש עד הפליטה, בלי להתחשב כיצד מתחלקות שעות אלו בין ימים ולילות. זו הדעה שנוהגים בה להלכה, כפי שנפסק ביורה דעה, סימן קצ"ו.
נמצא שמשנה זו עוברת מן הסימנים הנראים בשעת השתנת מים, אל החשד שמעורר חלום בלילה, ואל לוח הזמנים המדויק של פולטת שכבת זרע, ובכל אחד מן המקרים היא מודדת עד היכן מגיע החשש לקרי.