מקוואות, פרק י', משנה ג'. הפרק כולו סובב סביב דרישת "ביאת מים": כשמטבילים דבר במקווה, המים צריכים להגיע לכל חלק וחלק שבו. השאלה שהמשנה שלנו מתמודדת עמה היא מה דינם של מקומות שדרכם להיות סתומים. ובפרט: קשרים. קשר שנמשך והודק מונע מן המים לבוא אל הבד או אל העור שתחתיו. האם יש להתיר קשר כזה לפני הטבילה?
התשובה תלויה באופיו של הקשר. אם הקשר נעשה כדי להישאר קשור, וכך דרכו של החפץ להישמר ולהשתמש בו, אין המקום שתחתיו נחשב מקום שצריך שיבואו בו המים. הכלי או הבגד מוטבלים בדיוק כמצבם הרגיל.
עתה פותחת המשנה בכלל לכל המקרים שהיא עומדת למנות, ומודיעה שבאלו שלהלן אין חיוב שמימי המקווה יחדרו לתוכם.
הקשרים שמותר להשאירם קשורים
- "קשרי העני": קשריו של העני. בגדו נקרע, ובמקום לתפור אותו הוא קושר את הקרעים זה לזה. קשרים אלו נעשו כדי להישאר.
- "והנימין": קשרים שנקשרים בציציות ובחוטים שבשפתם של בגדים ויריעות שונים.
- "וחבט של סנדל": הקשר שעושים ברצועת הסנדל, כדי שלא תישמט הרצועה ותצא מן הנקב שלה. אף זהו "קשר של קיימא", קשר שנעשה להתקיים.
לפי שכל אחד מן הקשרים הללו נעשה על מנת להישאר קשור לתמיד, אין צורך שהמים יוכלו לחדור אל מתחתיו.
קשרי התפילין
"תפילה של ראש, בזמן שהיא חגורה": קשר של תפילין של ראש, זה היושב בעורף בשעה שהתפילין מונחות, מותר להשאירו כמות שהוא, ובתנאי שהוא מהודק והמניח אינו עומד להרפותו. "ושל זרוע, בזמן שאינה עולה ויורדת": ובתפילין של יד, התנאי הוא שיהיה הקשר מהודק כל כך עד שאינו יכול להחליק למעלה או למטה לאורך הרצועה. קשר שהודק אל התפילין ואינו נע ממקומו נחשב כקשר שנעשה להתקיים.
כיסי עור ורצועותיהם
"אזני החמת": רצועות העור המשמשות כאוזני החמת, נוד העור או המים, הקשורות אל הכיס. "ואזני התורמל": ואוזני התורמל, תיק העור של הרועים. אף כאן נקשרו הקשרים על דעת שיישארו במקומם לעולם.
החוט המשותף לכל המשנה הוא רעיון אחד: קשר שנעשה כדי להתקיים הוא חלק מן החפץ כמו שהוא. וכשבגד או כלי כאלה טעונים טבילה, אין צריך לרפות את קשריהם ולא להתירם, ואין המים צריכים להגיע אל הבד או אל העור המוסתרים תחתיהם.