מקוואות, פרק ה, משנה ב. הפרק הזה עוסק בדיני המעיין, מקור מים חיים ונובעים, ובהשוואה שבינו לבין מקווה. למעיין שני יתרונות: הוא מטהר בזוחלין, כלומר אף כשהמים נעים וזורמים, ואינו צריך שיעור כלל. המקווה, לעומת זאת, מטהר רק באשבורן, כשהמים מכונסים ועומדים, ונדרשים בו ארבעים סאה. עוד יש במקווה פסול שאין במעיין: מים שאובין, מים שנתכנסו לתוך כלי.
המקרה שלפנינו הוא באדם שהיסב את מסלול המעיין, כך שזרם המים עבר על דפנותיהם החיצוניות של כלים. הזרם נגע רק בגבם ולא נכנס כלל לתוך חלל הכלי, ולא היה כאן שום בית קיבול המשמש לאיסוף המים. לכאורה אין כאן חשש שאובין, שהרי בשום שלב לא קיבל הכלי את המים לתוכו. אם כן, מה דינם של מים כאלה? זו השאלה שהמשנה באה להשיב עליה.
המקרה שבמשנה
המשנה פותחת במילה "העבירו", שהעביר את מי המעיין, "על גבי כלים", כלומר על דפנותיהם החיצוניות ולא בתוך חללם, ומוסיפה "על גבי ספסל", אף זה משטח שאין בו חלל כלל, שהרי לא בכלי הזה ולא בספסל הזה היה בית קיבול שהמים יכולים להתכנס בו.
על כך אומר רבי יהודה: "הרי הוא כמו שהיה". לדעתו נשאר המעמד של המים בדיוק כשהיה קודם שהוסבו. לא נדבק בהם שום פסול של שאובין, ולפיכך הם ממשיכים להיות כשרים בזוחלין, כלומר מטהרים אף כשהם נעים, ואינם נחשבים כמים שאובין כלל.
קושיית התוספות יום טוב
התוספות יום טוב מקשה כאן קושיה. יש פסול נוסף לגמרי, פסול הבאה: כשהמים מגיעים אל המקווה דרך דבר המקבל טומאה, נפסלים המים למקווה. אם כן, מדוע מים שהועברו על גבי כלים אינם נכנסים לכלל הזה ונפסלים?
כמה תשובות נאמרו על קושיה זו. התוספות יום טוב עצמו מבאר שמשנתנו מדברת במקרה שבו המים היו מגיעים לאותו מקום עצמו בכל אופן, גם אילולא הועברו על גבי הכלים, ולפיכך אין הפסול ההוא נוגע לכאן.
דעת רבי יוסי
רבי יהודה אמר שלא נשתנה דבר במים אלו. כעת מביאה המשנה את הדעה השנייה: "רבי יוסי אומר, הרי הוא כמקוה". לדעת רבי יוסי אכן ירדו המים ממעמדם. מעלתם כמעיין בטלה, אך דרגת מקווה נשארה להם. למעשה משמעות הדבר היא שהם מטהרים רק באשבורן, כשהמים עומדים ולא בשעה שהם נעים, ונדרשים בהם ארבעים סאה.
שלא יטבול על גבי הספסל
תנאי אחרון חותם את המשנה: "ובלבד שלא יטבול", שלא יטבול את עצמו, "על גבי הספסל", כשהוא עומד על הספסל. החכמים תיקנו סייג זה כדי שלא יטבול אדם כשהוא נמצא על גבו החיצוני של כלי. מכיוון שטבילה בתוך כלי פסולה, הרחיבו את האיסור גם למקרה שבו הוא עומד רק על גבו החיצוני של כלי, על ספסל, או על כל דבר כיוצא בזה.
נמצא שמשנתנו נתנה לנו שתי גישות במי מעיין שהוסבו על גבי כלים: לדעת רבי יהודה לא נשתנה דבר והם נשארים מעיין לכל דבריו, ולדעת רבי יוסי אין הם יותר ממקווה, וצריכים ארבעים סאה ומים עומדים, ובצירוף אזהרת חכמים שלא לטבול כשעומדים על גבי כלי.