מקוואות, פרק ד, משנה ב. הפרק הזה כולו עוסק במים שאובים. מקווה שעדיין לא נאספו בו ארבעים סאה של מים כשרים נפסל בכניסת שלושה לוגין של מים שאובים, ומים מקבלים את השם הזה כאשר הם נתקבלו בתוך כלי, כלומר דבר שיש לו בית קיבול: חלל עשוי להחזיק בתוכו מים או שאר דברים. המשנה שלנו באה לדקדק עוד בהגדרה הזו.
טבלה שיש לה שפה
"המניח טבלה תחת הצינור", מי שהניח לוח שטוח מתחת לצינור. טבלה כזו תפקידה להסיט את מי הגשמים היורדים, להטותם מן המקום שהיו נופלים בו ולהוליכם למקום אחר. השאלה היא אם המים העוברים על טבלה כזו נחשבים כמי שנתקבלו בכלי.
על כך משיבה המשנה: "אם יש לה גזבז", אם יש לטבלה שפה מוגבהת, והיינו שפה המקיפה את כל ארבעת צדדיה, כך שצד אחד של הלוח שטוח והצד השני מוקף מכל עבריו והרי הוא בית קיבול ממש, הרי "פוסלת את המקוה". המים הנופלים על אותה טבלה בשעה שהיא מונחת כשהצד המוקף כלפי מעלה נעשים שאובים ופוסלים את המקווה.
"ואם לאו", ואם אין לה שפה מארבעת צדדיה אלא משלושה בלבד, הדין הוא "אינה פוסלת את המקוה". המים היורדים עליה אינם נעשים שאובים כלל. ואף שיש כאן חלל מוקף משלושה צדדים, אין זה בית קיבול לעניין זה.
העמיד את הטבלה על צידה
"זקפה להדיח". נניח שיש לטבלה שפה, אלא שהוא לא הניחה תחת הצינור כשהשפה כלפי מעלה, אלא זקף אותה והעמידה. עתה אין המים יכולים להתאסף עליה כלל, ומכל מקום אינה עומדת במצב שהיתה עומדת בו אילו נועדה לאסוף מים. לפיכך "בין כך ובין כך", בין שיש לה שפה ובין שאין לה, "אינה פוסלת את המקוה". כיוון שאין הטבלה מונחת דרך קבלה, כדרך שמקבלים בה, המים העוברים עליה אינם מתקבצים בה כמים שאובים.
סיכום: ששה תנאים למים שאובים
משהגענו לכאן, כדאי לסדר ולמנות מה שמנו הפוסקים: ששה תנאים שצריכים להתקיים כדי שמים שנתקבלו בכלי ייחשבו מים שאובים.
- אחד: הכלי צריך להיות שלם. אם יש נקב בשוליו שהמים יוצאים ממנו, אין זה כלי לעניין זה, ועניין זה יבוא לפנינו בהמשך הפרק.
- שנים: הכלי צריך בית קיבול המוקף מארבעת צדדיו, מחיצה המחזיקה מים בכל היקפו. הקף משלושה צדדים בלבד אינו מספיק.
- שלשה: החלל צריך שייעשה לשם קבלת מים או שאר דברים. בהמשך נפגוש דברים שלא נעשו לקבלה, כלומר שלא נוצרו כדי להחזיק בתוכם דבר, אף שיש בהם חלל.
- ארבעה: זהו חידוש משנתנו, שיהיה הכלי מונח באופן שיכול לקבל. טבלה שיש לה שפה צריכה לעמוד כשצידה השטוח למטה ושפתה למעלה, במצב שקבלה אפשרית בו בפועל.
- חמשה: הכלי לא יהיה מחובר לקרקע. והמדובר בכלי שנעשה מתחילתו כדי לקבעו בקרקע, או שנקבע תחילה ורק אחר כך נחקק בו החלל. מה שמתאסף בחלל כזה אינו שאוב.
- ששה: כמו שעלה בדברים שלמדנו קודם וגם כאן, המילוי צריך להיות לדעת. מים שהתקבצו בכלי שהניחו במקום כלשהו ושכח ממנו, בלי שהתכוון כלל שיתמלא, אינם מים שאובים.