מידות, פרק א, משנה ח. עד כאן עסק הפרק במקומות שבהם עמדו השומרים בלילה ובלשכות שנבנו בכותלי בית המקדש. עכשיו חוזרת המשנה לבית המוקד, אותה לשכה שחומם בה נשמר על ידי מדורת אש, כדי להשלים את התיאור של האופן שבו לנו שם כוהני המשמר.
פותחת המשנה: "בית המוקד כיפה", בית המוקד היה מקורה בכיפה. אין זה עניין של נוי אדריכלי בלבד. תקרת כיפה הייתה סימנו של בניין מכובד, דרך בנייתם של ארמונות ושל אנשי מעלה, וכך נבנה כדי לכבד את הכוהנים ששכנו תחתיה.
"ובית גדול היה", ובניין גדול היה. היו לו ארבעה כתלים וגג, ובתוכו, כפי שלמדנו למעלה, ארבע הלשכות הקטנות שהיו פתוחות אליו.
רובדי האבן
"מוקף רובדין של אבן", מוקף היה רובדין של אבן. לאורך הכתלים מבפנים בלטו זיזי אבן, מסודרים באופן שנראו כמעין מדרגות, או כמעין דרגשים נמוכים המקיפים את החדר.
"וזקני בית אב ישנים שם", וזקני בית אב היו ישנים שם, שרועים על אותם זיזי אבן. ומי הם הזקנים הללו? התבונן בסדר העבודה: הכוהנים היו מחולקים לעשרים וארבעה משמרות, וכל משמר עבד בבית המקדש בתורו שבוע שלם. כל משמר היה מחולק אף הוא לחלוקות קטנות, וכל אחת מהן נקראה בית אב, ובית אב אחד היה ממונה על העבודה של יום מסוים מאותו שבוע. כשהגיע יומו של בית אב, זכו זקניו במעלה זו של מנוחה על רובדי האבן.
"ומפתחות העזרה בידם", ומפתחות שערי העזרה היו בידם. זקני בית אב היו הממונים על שמירת מפתחות העזרה.
פרחי הכהונה על הרצפה
"ופרחי כהונה איש כסותו בארץ", ופרחי כהונה, איש כסותו בארץ. הלשון פרחי נגזרת מעניין הפריחה: אלו הכוהנים הצעירים ביותר, שזקנם רק החל לצמוח. הם היו השומרים בבית המוקד לאורך הלילה.
עד שהגיע תורם בשמירה, היו שוכבים על הרצפה. כל אחד הביא עמו את מצעיו שלו, כרו וכסותו, ופרש אותם במקום שבו היה. לא היו שם מיטות ולא מזרנים, לא יותר ממה שאדם העומד בשמירה זקוק לו, וכשהגיעה משמרתו היה קם ועומד על מקומו.