מידות, פרק ד, משנה ז. הפרק כולו עסק עד כה בבניין ההיכל שבבית המקדש: פתחיו, כתליו והתאים שסביבו. עכשיו המשנה פורשת את מידותיו המלאות של הבניין, תחילה לאורכו ממזרח למערב ואחר כך לרוחבו מצפון לדרום, ומסיימת בדימוי מפליא: צורת הבניין עצמו דמתה לארי.
ממזרח למערב: מאה אמה
"מהמזרח למערב מאה אמה": מן פניו המזרחיים ועד פניו המערביים היה הבניין מאה אמה. והמשנה מפרטת כל אמה ואמה שבמידה זו:
- "כותל האולם חמש": חמש אמות תפס עוביו של כותל האולם עצמו.
- "והאולם אחד עשר": אחת עשרה אמה לאולם, אולם הכניסה שאדם עובר בו לפני שהוא מגיע לחלל הפנימי.
- "כותל ההיכל שש": שש אמות לעוביו של כותל ההיכל המזרחי.
- "ותוכו ארבעים אמה": ארבעים אמה לחלל הפנימי, הוא הקודש.
- "אמה טרקסין": אמה אחת לטרקסין, המחיצה שהפרידה בין הקודש לקודש הקודשים. בבית ראשון היתה מחיצה זו כותל אבן בעובי אמה, ובבית שני היו שם שתי פרוכות ורווח של אמה ביניהן.
- "ועשרים אמה בית קודש הקודשים": עשרים אמה לקודש הקודשים.
- "כותל ההיכל שש": שש אמות לעוביו של כותל ההיכל המערבי.
- "והתא שש": שש אמות לתא שהיה מעבר לו.
- "וכותל התא חמש": חמש אמות לכותלו החיצון של אותו תא.
בחישוב הכולל מצטרפות המידות הללו למאה אמה בדיוק, מקצה הבניין שבמזרח ועד קצהו שבמערב.
מצפון לדרום: שבעים אמה
המשנה הקודמת תיארה את הבניין כרחב מאה אמה מצפון לדרום, אך מידה זו נאמרה על האולם בלבד. שאר הבניין היה צר ממנו, שבעים אמה ברוחבו. וכאן המשנה מפרטת את אותן שבעים אמה: "מן הצפון לדרום שבעים אמה".
- "כותל המסיבה חמש": חמש אמות לכותל החיצון הצפוני של המסיבה, "והמסיבה שלוש": ושלוש אמות למסיבה עצמה, היא הכבש המתפתל.
- "כותל התא חמש": חמש אמות לכותל המקיף את התא, "והתא שש": ושש אמות לתא.
- "כותל ההיכל שש": שש אמות לכותל ההיכל הצפוני, "ותוכו עשרים אמה": ועשרים אמה לחללו הפנימי, נמדד לרוחבו.
- ומכאן ממשיכים כלפי דרום: "כותל ההיכל שש": עוד שש אמות של כותל ההיכל, "והתא שש": שש אמות לתא שבצד זה, "וכותל התא חמש": חמש אמות לכותלו של אותו תא.
- "ובית הורדת המים", מסיימת המשנה, "שלוש אמות": שלוש אמות לתעלת המים, "וכותל חמש אמות": וחמש אמות לכותל המקיף אותה.
בית הורדת המים היה חלל פתוח שנמשך לאורך הבניין. מי הגשמים שנאספו למעלה על גג ההיכל הורדו דרכו, והוא אחד ממערכי הניקוז של בית המקדש. הכותל שמעבר לו סגר את הבניין בצדו הדרומי, וסכום כל המידות הללו הוא שבעים אמה מצפון לדרום.
האולם ובית החליפות
ואם כן, מניין באות מאה אמות הרוחב? התשובה היא שהאולם היה רחב מכל מה שמאחוריו: "האולם עודף עליו", בולט הוא מעבר לשאר הבניין "חמש עשרה אמה" כלפי צפון, חמש עשרה אמה, ועוד חמש עשרה כלפי דרום. צרף את שתי הבליטות הללו לשבעים אמות הבניין העיקרי, ורוחב חזיתו של האולם עולה למאה אמה.
למקומן של שתי כנפיים בולטות אלו נותנת המשנה שם: "והוא הנקרא בית החליפות", האזור הזה נקרא בית החליפות, מקום הסכינים, "שֶׁשָּׁם גונזין את הסכינים", שכן שם היו גונזים ומצניעים את הסכינים ששחטו בהן.
צר מאחוריו ורחב מלפניו
עכשיו המשנה מסכמת את מתאר הבניין: "וההיכל צר מאחוריו", צר היה בצדו המערבי שמאחור, "ורחב מלפניו", ורחב בחזיתו המזרחית, שהרי שם התפשט האולם לשני הצדדים, "ודומה לארי", עד שקווי המבנה העלו על הדעת דמות של ארי.
לדימוי זה מביאה המשנה פסוק מישעיהו: "הוי אריאל אריאל", אוי אריאל אריאל, "קרית חנה דוד", העיר שבה חנה דוד. הנביא מדבר בבית המקדש העומד בירושלים, העיר שמלך בה דוד המלך, והוא קורא להיכל בשם אריאל, לשון ארי, מפני הצורה שהיתה לו.
והמשנה מבארת את הדמיון: "מה הארי צר מאחוריו", הארי הולך וצר לצד אחוריו, "ורחב מלפניו", וחזהו וכתפיו רחבים, "אף ההיכל", וכך היה גם ההיכל, "צר מאחוריו ורחב מלפניו", צר מאחור ורחב מלפנים.